"הייתי רוצה שהתנינים האלה ילכו מפה" אומר ג'והן הנרי טוני ."הם צריכים להבין, שהם לא רצויים פה". הוא מתכוון לתנינים, ששורצים בביצה הסמוכה לקרון המגורים הנייד והרעוע שלו אי שם באלבמה. איש שיחו הוא טד אוליבר, בעל גלריה לאמנות, שמתמחה בזרם הoutsider art ומעריץ מושבע שלו. אוליבר סבור, שטוני הוא הצייר האמריקני האינטואיטיבי החשוב והמעניין ביותר כיום והוא לא היחיד שמחזיק בדעה הזו. הקרון של טוני מוצף בבעלי גלריות וחובבי אמנות מכל רחבי ארצות הברית, שמבקשים לרכוש את רישומי המרקר שלו.
לא תמיד זה היה ככה. כמו אפרו-אמריקנים רבים בדרום, ג'והן הנרי טוני (בתמונה) נולד בשנת 1928 למשפחה ענייה באלבמה, סיים בקושי שבע שנות לימוד ויצא לעבוד בשדות, במפעלים ובטחנת כותנה מקומית. האגדה מספרת, שבשנת 1995, בעודו חורש בשדה, הוא מצא לפת בעלת פני אדם והחליט לצייר אותה. זה היה לדבריו "אות מאלוהים", שהוא נולד לעסוק באמנות. משם העניינים התקדמו מהר מאד ותוך שנים ספורות רישומי הטוש הצבעוניים שלו הפכו ללהיט בזירת האמנות הנאיבית והוצגו בתערוכות ובירידים. טוני עצמו זכה לפני מספר שנים בפרס לאומי, כאחד האמנים המבטיחים של אלבמה.
חלק נכבד מציוריו של טוני הם פרשנויות שלו לסצינות תנ"כיות. הוא מצייר גם נשים בעלות חזה טורפדו, גברים מזוקנים, מכוניות, סוסים ושוורים. הוא נוהג לרשום על ציוריו את מספר הטלפון שלו ולעיתים גם את גילו. אישיותו הצבעונית ואמרות השפר הידועות שלו (כמו "אלוהים הוא לא סתם מישהו לשחק איתו" ו"הייתי רוצה לקנות איזה דינוזאור. אפשר לחרוש איתם את השדה רק צריך להיזהר מחוטי הטלפון") רק הוסיפו לאהדה הגואה כלפיו.
אולם טוני איננו איזה דוד ריימוס חביב. בציוריו יש עומק ורבדים פסיכולוגיים לא צפויים. הדמויות שלו הן חידתיות ומורכבות והיחסים בינן לבין סביבתן טעונים ומעוררים מתח. הוא עצמו אינו מסייע למי שמנסים לפענח את עבודתו. כשנשאל מדוע הוא מצייר נשים בעלות שדי טורפדו, השיב: "כי אני אוהב נשים עם חזה גדול". כשטד אוליבר חקר אותו פעם על יצור מסתורי שצייר באחד מציוריו, טוני ענה לו בפשטות, שאין לו מושג מי זה.
למרות ההצלחה, טוני עדיין חי חיים דלים בקרון המתפורר שלו. הוא סיפר לאוליבר, שהוא נזקק לתרופות ולכסף ואמר לו: "אם לא היתה לי האמנות הזאת, לא היה לי מה לאכול". האמנות, כך נראה, עדיין אינה מתגמלת כראוי את מי שמקדישים לה את כשרונם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה