הסאפרים מברזוויל.

לה סאפ (La Sape) הוא קיצור שמה הצרפתי של "תנועת יוצרי האווירה והאנשים האלגנטיים". זו תת-תרבות אופנתית, שעולה ופורחת בעריה הגדולות של קונגו.

הסאפרים והסאפריות -זבנים, נהגי מוניות, פקידים, עקרות בית ושאר קונגולזים אפורים- חוזרים מדי יום מעבודתם, פושטים את בגדיהם, עוטים על עצמם חליפות מהודרות, כובעי דנדי, נעלי מעצבים, מקטרות ומקלות הליכה מגולפים ויוצאים לרחובות לשמח את ליבם של התושבים המרודים. 

אך השעשוע הצבעוני אינו יעודה היחיד של הלה סאפ. במהלך שנות קיומה הרבות, היא היוותה ועדיין מהווה תנועת מחאה חברתית ואנטי קולוניאליסטית שקטה.

הצלם הבריטי טאריק זאידי נטש לפני חמש שנים קריירה ניהולית לטובת יעודו האמיתי: הנצחה מרהיבה של של אנשים בסביבות החיים שלהם, לרוב במדינות העולם השלישי. הפעם, הוא הנציח מספר סאפרים ותיקים ומנוסים בברזוויל, בירת קונגו.  

באתר שלו תמצאו צילומים נוספים. 
   

הרים של ניירת.

"מכר הודי אמר לי פעם, "בהודו כל 40 קילומטר הכל משתנה: האוכל, השפה, המנטליות. הדבר הקבוע היחיד הם התנאים במשרדי הממשלה"" מספר הדוקומנטריסט הגרמני אולה ויט. "רציתי לבחון את התזה הזאת, אז צילמתי בשלוש מדינות הודיות וב14 משרדים ממשלתיים שונים. קיים איסור חמור לצלם בכל המוסדות, אבל הצלחתי בזכות העובדה, שלמדתי בבית הספר ההודי הלאומי לעיצוב בין ינואר למאי 2017. 

רציתי להפיק סדרת תמונות, שחפה מהסטריאוטיפים הרומנטיים. במהלך העבודה, מצאתי קשר הדוק בין הודו והעולם המערבי, בזכות האהבה המשותפת שלהם לבירוקרטיה מופרזת. חוסר היעילות של הרשויות ההודיות היה מזווג לביטחון עצמי, שהקסים אותי והמריץ אותי לחקור את נושא הבירוקרטיה ביתר שאת. 

לאור שיעורי הצמיחה השנתיים של הכלכלה ההודית, הוקם במדינה ב2010 מינהל ממשלתי דיגיטלי, אך מרבית התהליכים עדיין מתבצעים באופן ידני. ראש הממשלה הנוכחי התחייב למחשב את המערכת, להפוך את הודו למדינה נטולת מזומנים ולאפשר לכל אזרח גישה לאינטרנט. התנהלות משרדי הממשלה מהווה אירוניה טהורה למטרות השאפתניות האלו. עד היום, יש בהם ארכיונים עצומים עם ערימות של מסמכים. התנאים המביכים והסחבת מתקבלים כמובנים מאליהם. העובדים והלקוחות תועים במשרדים באותה דרך כאוטית, שבה מגובבים מחסני הניירת".      

 הצילומים נלקחו מהאתר של אולה ויט.

 

אימפריית האבק.

המשברים הכלכליים התכופים, שפקדו את דרום איטליה השאירו עקבות בשטח: שלדי בתים ומבנים נטושים, שהופקרו לגורלם בין הרים וגיאיות. הצלמת הצרפתיה אמלי לאבורדט, שעוסקת בתיעוד הארכיאולוגיה של ההווה, הנציחה אותם בארבעה מחוזות סמוכים: סיציליה, קלברטה, בזיליקטה ופוליה. 

לאבורדט, אשה פילוסופית, מוצאת בשלדי הבטון והאבן משמעויות חובקות עולם: "כל אחד מהצילומים מציג מציאות מטרידה: וילה לא גמורה, סכר רפאים או שלד בניין, שמשקף אסון נדל"ני. גופות הבטון שלהם עירומים ומפורקים, סובלים מהזדקנות מוקדמת, פעורי סדקים, מתפוררים ואכולי צמחיה. בדומה לחורבות העתיקות, מבנים אנושיים אלה נראים כמי ששבו לחיק הטבע, כדי להיספג מחדש באדמה שממנה צמחו".    
 
הטקסט שמלווה את הפרוייקט התיעודי גדוש בפרשנויות אמנותיות והיסטוריות ומדבר על שונות, אוטופיה ודיסטופיה, רוחות רפאים וסוף העולם. אך מה שהעין רואה בצילומים הללו הוא מה שקיים: שלדים גיאומטריים שנטועים במרחבים ירוקים בין עשבים, עצי תמר וצמחי שומר צהובי תפרחת. 

הצילומים נלקחו מהאתר של הצלמת. 

פנימיית ההרזיה.

השמנת היתר הוכרזה כמגיפה של המאה העשרים ואחת. הנתונים הסטטיסטיים מבהילים: כמעט שני מיליארד אנשים בעולם סבלו בשנת 2014 מהשמנה ושש מאות מיליון מהם מהשמנת יתר. אחד מכל שלושה ילדים בארצות הברית מוגדר כשמן או כלוקה בהשמנת יתר והתופעה נמצאת במגמת עלייה מתמדת. המאבק הכלל עולמי בסינדרום לא השיג עד כה תוצאות.

אליזבת' ופרדי הם שניים ממיליוני הנערים והנערות האמריקניים שסובלים מעודף משקל משמעותי. שניהם בני שש-עשרה. אליזבת' שגובהה מטר וחצי, שקלה מאה שלושים ושניים קילו. פרדי שקל מאה חמישים ושישה קילו בגובה של מטר שמונים ושניים. שניהם נאבקו בהשמנה מילדותם, ניסו כל דיאטה אפשרית וכשלו. פרדי שמן בשלוש השנים האחרונות קרוב לשישים קילו. החשש המציאותי מסוכרת, דום נשימה ומחלות לב חייב אותם לנסות לרזות שוב. והפעם, בצורה מחוייבת באמת.

אז הם עזבו את בתיהם ועברו לאקדמיית וולספרינג, מתקן הרזיה בקליפורניה, כדי להשתתף בתוכנית הרזיה ארוכת טווח לבני נוער. הם שהו שם בתנאי פנימיה במשך חצי שנה, אכלו ארוחות דיאטטיות, התעמלו, צעדו מרחקים, שחו בבריכה על בסיס קבוע ולמדו כיצד לצרוך מזון בצורה בריאה ומחושבת. 

המאמץ היה קשה מאד לשניים, שהיו רגילים לזלול ארוחות שחיתות מול הטלוויזיה, אבל הוא השתלם. אליזבת' השילה יותר משלושים ושניים קילו ופרדי השיל שלושים ושבעה. מצפה להם עדיין עבודה רבה בדרך למשקל התקין, אבל כעת, הם יודעים שהם יכולים. "אף אחד לא נועד להיות שמן לנצח", אומרת אליזבת'. "וגם אם אתה מפשל או נופל, מה שחשוב הוא שתתרומם שוב. תמיד אפשר להתחיל מחדש בארוחה הבאה". 

הצילומים נלקחו מהאתר של הצלם אנדי ריכטר, שליווה את השניים במסעם אל הירידה.