יום ראשון, 25 בינואר 2015

תצוגות של מצלמות ישנות.


הלוק התעשייתי והמחירים הנוחים (בחלקם), הם שהפכו את המצלמות הישנות לפריטי אוסף אהובים כל כך בארצות הברית וגם במקומות אחרים. הגדרת היושן גמישה מאד במקרה הזה: לצד מצלמות מראשית המאה ה-20, מצאתי גם לא מעט אוספי מצלמות משנות ה-70, ה-80 ואפילו מצלמות חדשות לחלוטין. 

אבל איך ניתן להפיק מחמד עין סלוני מאוסף של מוצרי אלקטרוניקה מגושמים? האפשרויות, כך מסתבר, די מגוונות: להציב אותם על מדפים, שידות, בתוך פעמוני זכוכית או לתלות אותם בתוך מסגרות על הקיר. תצוגות המצלמות מציבות אתגר דקורטיבי מורכב, אבל יש לא מעט אספנים, שלהוטים להתמודד איתו. 

הנה מספר דוגמאות:


  









  

 



   






















  

יום שבת, 24 בינואר 2015

דירה בבריסל.


"אנחנו לא סוכנות נדל"ן אלא אלטרנטיבה לשירותי הנדל"ן המסורתיים", מדגישים האנשים שמאחורי סוכנות Aestate הבלגית. "אנחנו גוף ייעוץ של עיצוב ותקשורת, שמספק למוכרים כלים למכור או להשכיר את הבתים שלהם. מטרתנו היא לאתגר את התחום וליצור סטנדרטים חדשים בשוק". 

וככל שמדובר בדירה המיושנת מבריסל, Aestate ביצעה עבודה מקצועית מאד. אנשיה סייעו לבעלים לשפץ את המטבח, לרענן את הקירות בצבע לבן ולהזריק לחלל מינונים מוגברים של שיק אורבני מעלף.


 
































הדירה של מדלן ומתיה בפאריס.


הדירה של מדלן ומתיה משתנה כל הזמן. ככה זה עובד בבית עם שלושה ילדים, שבעליו מבלים חלק ניכר מזמנם בשווקי פשפשים ומכירות חיסול. בני הזוג אוהבים וינטאייג' ומדלן גם עובדת בתחום. היא הקימה אתר למכירת פריטי אופנה משומשים.

"יש כאן רהיטי קש משנות ה-50, ספות סקנדינביות ושטיחים אתניים, שאני מאד אוהבת", מפרטת מדלן. "אני משוטטת בכל מקום שיש בו וינטאייג'- במכירות יד שניה, ברחובות, באינטרנט. בכל מקום שאני נמצאת, אני מחפשת. אני נמשכת לשילוב של ז'אנרים וחפצים לא צפויים ואני מתרגשת מזה כמו ילדה שצדה אוצרות. אני אוהבת ריהוט עם עבר וחפצים מעוררי זכרונות ולא מפריע לי שלא כל כך מסודר פה ושהילדים שלי מטפסים על הרהיטים. בית לא צריך להיות סטרילי. אין דבר מדכא יותר מבית שנראה כמו מוזיאון. זה מריח כמו מוות".     

הצילומים נלקחו מכאן ומכאן.