skip to main |
skip to sidebar
סוכנות הלוקיישנים Mires מתמחה בבתים ודירות צרפתיים. לא כל חללי המגורים שהיא מציעה מצטיינים בעיצוב מופלא. יש שם המון בתים מצועצעים, חשוכים ומעיקים. אולם לצידם, יש גם הבלחות של עיצוב עצמי איכותי. הלופט שבתמונות נראה כאילו נתלש מגורד שחקים במנהטן, אך הוא שוכן ככל הנראה, בפאריס. הוא מעוצב בתעוזה עם מעטפת לבנה ושטופת אור, ריהוט עכשווי והמון ספריות עמוסות בספרים. מישהו אוהב לקרוא בבית הזה והוא עושה את זה בסטייל.
נשים חרוצות בהרי האטלס אורגות שטיחים מכל הבא ליד: שאריות צמר וקרעי בדים וכרגע, היצירות שלהן הן הבטטה הרותחת של הסצינה. שטיחי הBoucherouite הפכו לחיות המחמד ההייפיות של כל סלון מעוצב, שמכבד את בעליו. אלא שהכינוי מטעה וכפי שמבאר האתר של חנות Beldi Rugs הם מהווים רק סוגה סגנונית אחת מבין ארבע סוגות של שטיחים אתניים מרוקניים, שמשום מה, סופחו כולן למחלקת הBoucherouite:
הBoucherouite- הם שטיחי שאריות צבעוניים, לרוב בגווני ורוד, כחול, צהוב ואדום, שארוגים בדוגמאות גיאומטריות או מופשטות.
הBoujad- הם שטיחים ממחוז חאזוז שבמרוקו, עם נטייה לצבעי אדום, כתום וורוד. ברובם יופיעו דוגמאות גיאומטריות כמו משולשים ויהלומים, אך בשל סגנונם הלא פורמלי הם עשויים להופיע גם בדוגמאות אבסטרקטיות אישיות, כיד הדימיון הטובה על הנשים הברבריות שאורגות אותם.
הAzilal- הם שטיחים מיוחסים יותר,שארוגים מצמר איכותי בגוון קרם, עם עיטורים גיאומטריים צבעוניים ועדינים.
הBeni Ouarain- הם השטיחים האריסטוקרטיים ביותר מבין ארבעת הסגנונות. הם עשויים מצמר משובח בגווני לבן או בז' ומעוטרים בדוגמאות גיאומטריות בצבע שחור.
לא מפתיע שכיסויי הרצפה האלה שבו את ליבם של דקורטורים בארה"ב ובאירופה: הם א-סימטריים, עשירי טקסטורות ולכל אחד מהם יש אישיות פראית וחד פעמית משלו. קשה מאד לא להתאהב בהם. אני למשל, מכורה ללא תקנה.
הפוסט הנוכחי מציג מספר דגמים אופייניים. בקרוב- רשומה על חדרים שעוצבו עם שטיחי הBoucherouite.
שיק נטול מאמץ, זה שמה של הדירונת הזו. כולה חדר יחיד בגודל של 35 מ"ר, אבל עם ביטחון עצמי של גדולה. ולמען האמת, חלל מגורים מואר, ששוכן באי מוריק בליבה של שטוקהולם, בין אגמים ועצים, לא צריך להתאמץ יותר מדי כדי להיראות נכון.
הצילומים נלקחו מהאתר של סוכנות FANTASTIC FRANK.
בית הכפר הזה נראה אמריקני, אבל הוא ממוקם דווקא במחוז סאפולק המוריק במזרח אנגליה. הוא קנה אותי בזכות עיצובו הרך והצנוע, צבעי הפסטל הנעימים שלו ותחושת הנוסטלגיה שהוא משרה, למרות שהוא מרוהט ברובו בסגנון מודרני. שלא לדבר על מרפסת העץ הנפלאה שמקיפה אותו.
הצילומים נלקחו מכאן.
תחרות הבית הקטן השנתית של .A.T הסתיימה לפני כמה ימים והיתה מאכזבת יחסית, בעיקר בגזרת הבתים האמריקניים. לא שחסרו שם עיצובים יצירתיים, אבל איכשהו, הכל היה צפוי מדי. דווקא קטיגורית הבתים הבינלאומיים הפתיעה לטובה עם חללי מגורים מקוריים ובהם שתי דירות ישראליות מגניבות.
אני חיבבתי במיוחד את דירתו של כריסטיאן מבוקרשט. ההגדרה "דירה" קצת גדולה על החדר היחיד הזה ששטחו מסתכם ב38 מ"ר. אבל הוא מתוכנן בצורה כה מוצלחת, שמימדיו הזעירים נראים בלתי רלוונטיים. כריסטיאן בחר מראש במראה אוורירי ומאורגן היטב. הוא נפטר מכל הקירות הפנימיים לטובת חלל פתוח וחילק אותו לארבע יחידות: מגורים, בישול, אכילה ושינה. כל יחידה מוגדרת באופן ברור וכולן מתמזגות לחלל קוהרנטי אחד תודות לדקור הבהיר והאחיד ששולט בהן. וזה לא הכל. כריסטיאן מדווח, שקל מאד להזיז רהיטים ולשנות את מראה הדירה כל פעם מחדש. והוא לא יתעייף לעולם מהעיצוב הגמיש, שהינדס לעצמו.
