יום רביעי, 20 באוגוסט 2014

הבית של פטי ודייוויד בסידני.


"אנשים בדרך כלל לא חושבים על מבנים מסחריים כעל אופציה למגורים", אומרת פטי "אבל דווקא החללים הגדולים האלה נותנים מקום לרעיונות יצירתיים ולסגנון חיים חדש". פטי ובעלה דייוויד, בעלים של חנות רהיטי רטרו, דווקא כן חשבו על האפשרות ועברו לגור עם שתי בנותיהם המתבגרות במחסן תעשייתי בסידני. והם לא מיהרו לשפץ ולמחוק את הקיים. נוח להם לחיות עם רצפת הבטון הירוקה והמתבקעת, מטבח המלמין הנושן וכל הרהיטים המודרניים והקישוטים, שהגיעו מהחנות שלהם ומהמון מקורות חצי חינמיים אחרים. "לפעמים השידוך בין צבע מתקלף לרהיטי מעצבים הוא שעושה חלל למיוחד" משתפת פטי. "שמרנו על כל המאפיינים הישנים, כדי שיזכירו לנו שהמקום הזה הוא בעצם מחסן".

הצילומים נלקחו מהאתר האוסטרלי homelife.
























יום ראשון, 17 באוגוסט 2014

הבית של נינה ופלה במאלמו.


לפני כשנתיים, לאחר ששלושה מארבעת ילדיהם פרחו מהקן, נינה (מנהלת בחברת פרסום) ופלה (צלם עצמאי) החליטו לפתוח דף חדש בכתובת חדשה. הם איתרו בית רעוע משנות ה-60 בפרבר של העיר מאלמו. "החברים שלנו הזדעזעו כשראו את הצילומים של הבית הזה", משחזרת נינה "אבל אני ראיתי את הפוטנציאל". השניים הרסו את כל הקירות הפנימיים וחילקו את החלל מחדש. נינה נמשכת לסגנון המודרני, "לעיצוב האמריקני של שנות ה-60 וה-70, אבל בסופו של דבר, הבית שלנו לא מעוצב בסגנון ברור. יש פה מיש-מש של חפצים מאיקאה ומשווקי פשפשים עם כמה קלאסיקות עיצוב. אני לא אוהבת בתים סטריאוטיפיים, שכל מה שיש בהם נראה נכון וטהור. בית צריך להכיל גם קצת כיעור". 

קשה מאד להגדיר את ביתם האקלקטי של בני הזוג כמכוער. דרוש איי.קיו. עיצובי גבוה בכדי למזג עכשוויות, רטרו ואתניות בדרך כה נינוחה. אך לנינה אין כוונה להמשיך ולעמול על הדקורציה כרגע. "אני חייבת ללמוד לשבת בחיבוק ידיים וליהנות ממה שיש כאן. אנחנו אמנם רוצים לעצב מחדש את הגן ואולי לבנות מטבח חיצוני, אבל בשביל זה, נצטרך לזכות בלוטו".

הצילומים נלקחו מהאתר השוודי lovely life.





































יום שבת, 16 באוגוסט 2014

חנות ברשת: Sassy Trash Antiques.


במחילה מכבודן של מיכל נגרין וחברותיה יצרניות הקיטש, הסחורה שלהן היא לא הדבר שלי. אני לא נסיכה פולניה ורודת לחיים, אלא אשה נרגנת באמצע החיים, שמחשבת את קיצה לאחור. ואף מלאך על מצע שושני גבס לא ימיס את מרירות הלב, שצברתי בעמל כה רב. אני לא שואפת לזמזם שירי אהבה לאור הירח אלא לחסוך משהו לפנסיה ולהחליף סופסוף את המטבח שלי, שלא חווה שום התחדשות משמעותית בעשר השנים האחרונות. רומנטיקה בסגנון הצילומים הצבועים היא עסק לעלמות ענוגות, שגדלו באחוזה כפרית על גדות המיסיסיפי, לא לנקבה ישראלית מיוזעת שמייחלת לבוא הסתיו.

ואחרי שהבהרתי את הנקודה שלי, אני רוצה לומר שאני מאד אוהבת את החפצים בחנות Sassy Trash Antiques. הם אמנם משתייכים למחלקת הג'אנק הסנטימנטלי, אבל בעלת החנות האמריקנית השכילה לקחת אותם למחוז אישי ומעניין הרבה יותר. הגברת מפסלת -בכישרון רב- קישוטים מחוטי ברזל ולעיתים, היא מרכיבה את יצירותיה על אובייקטים קיימים כמו מראות וגביעי זכוכית. היא גם יוצרת קולאז'ים מרכיבים תעשייתיים חלודים ומוכרת פריטי וינטאייג'יאנה מעניינים, שהיא מלקטת בשטח. כל מה שהאשה היצירתית הזו מניחה עליו את ידה ניחן בנבדלות, רגש ומעוף. וכך לתפיסתי, עושים נוסטלגיה כמו שצריך.






















 




 





הלופט של חמיד במנהטן.


גם אם חמיד לא היה מציין שהוא חובב עיצוב וצילום, הייתי מנחשת את זה מיד. איש המחשבים המצודד בן השלושים ומשהו מתגורר בסמוך ליוניון סקוור N.Y.C בחלל מגורים מאולתר, שנראה כהכלאה של מסדרון ומחסן. אבל באיזה סטייל! עם איזו לקטנות אמנותית משובחת! והמטבח הזוויתי הזה גאוני לחלוטין בעיניי. אליפות.