יום שישי, 12 בספטמבר 2014

הלופט של לואי בפאריס.


ללואי, עיתונאי בכיר ודעתן, היו דעות נחרצות לגבי הבית העתידי שלו. הוא רצה חלל פשוט וישר קוים, ללא קישוטים מיותרים. הוא גם ידע, שנים מראש, שכשיעבור לבית הזה האדריכל אנטוניו וירגה -הוא ולא אחר- יעצב אותו. הוא הרי ביקר בלופט בתכנונו של האחרון ואהב מאד את מה שראה. ואכן, כשלואי ואשתו רכשו חלל מוזנח בבנין משרדים לשעבר במזרח פאריס, הם  שכרו את שירותיו של וירגה וביקשו שיהפוך אותו לדירת לופט משפחתית. האדריכל, בשיתוף פעולה מלא עם לואי, קילף את החלל מכל מה שהיה בו, חשף קורות בטון וכמה קירות לבנים, קבע מסגרות אלומיניום שחורות לדלתות ולחלונות והפיק מהמשרד האפרורי לופט תעשייתי מנומק. המקום רוהט ואובזר בפריטים שנרכשו בשווקי פשפשים פאריסאיים ובאיקאה. ולואי מדווח בסיפוק, שהתוצאה עונה לציפיותיו באופן מושלם.

הצילומים נלקחו מהאתר של הירחוןן cote maison .
   

















יום חמישי, 11 בספטמבר 2014

הדירה של אמירה ופייר בברוקלין.


כשאמירה ופייר חזרו לניו-יורק לאחר תקופת מגורים בפאריס, היה ברור להם ששכונת וויליאמסבורג בברוקלין היא המקום בשבילם. אחרי הכל, הם גרו כאן בעבר. הם מצאו דירה מוארת להשכרה סמוך לסאבווי וכל מה שנשאר הוא לעצב אותה. המשימה היתה קלה למדי. אמירה, מעצבת טכסטיל ובעלת עסק של כריות דקורטיביות הלכה על הפשוט והמובן מאליו: היא ריהטה את החלל ברהיטים בגוונים נייטראליים והוסיפה להם בדים וכריות שעיצבה, אוספי בד רקומים מגוואטמלה וחפצים שנאספו לאורך השנים. וזה כל מה שנדרש כדי להפיק את הקסם.   

הצילומים נלקחו מכאן.

 
























יום רביעי, 10 בספטמבר 2014

הדירה של תמר ברמת-אביב.


אני מחבבת את דירת הגג המשפחתית של תמר ברמת-אביב. בורדו הוא אמנם לא הצבע שלי והטפטים המדוגמים לא עשו לי את זה, אבל  התחושה התעשייתית המתונה וחוסר הפורמליות הם בהחלט הדבר שלי.

לצערי, לא הצלחתי להעלות את כל התמונות של הדירה על מרפסת הגג החיננית שלה. תמצאו אותן כאן.
 


















יום שלישי, 9 בספטמבר 2014

הסדנה של סרגיי סמקין באי ואסילייבסקי.


איזו תנופה יש בחללים האלה, שמלאכת האמנות מתבצעת בהם. האמן סרגיי סמקין שכר בשנת 2007 מגדל מחומש באי ואסילייבסקי שבסנט פטרסבורג. הוא הכשיר אותו להיות סדנת ציור ויצירה. המגדל הדו קומתי הרעוע נבנה בשנת 1913 והשיפוצים שאבו מסמקין כל כך הרבה כסף, עד שנאלץ להפסיק אותם ולעבוד עם הקיים. ובכל זאת, הוא הצליח להפיק מהחלל מעוגל החלונות סטודיו, משרד עם מטבחון ועמדת מחשבים. המקום עמוס ומגובב בציורים, מודלים, רהיטים מאולתרים, ניירת ומסכי מחשב. ונדמה שלבלגן הקריאטיבי הזה יש אישיות אנרגטית וקדחתנית משלו. 

הצילומים נלקחו מכאן.
    














 
 






יום שני, 8 בספטמבר 2014

הדירה של רובין ודרו בשיקאגו.


מה שיש הוא רק מה שיש. ואפשר להפיק ממנו הרבה יותר עם מינון נכון של רגישות וטעם טוב. רובין (אוצרת של אמנות עכשווית במוזיאון) ודרו עברו לפני כחצי שנה לדירה שכורה בשיקאגו. הם לא יכלו להחליף את המטבח השחוק, את רצפות הקרמיקה הבוהקות ואת מנורות התקרה הלא אופנתיות. אבל הם יכלו להכניס לכאן את עצמם ואת טעמם "האקלקטי והמינימליסטי", שנוטה באופן מובהק לכיוון הרטרו. אוספי רהיטי היד השניה ועבודות האמנות שלהם שולבו בדייקנות מפליאה בחדרי הדירה ונראים כאילו הם שוכנים שם כבר שנים. אבל זה לא רק זה: תשומת הלב לפרטים הקטנים ביותר מייצרת מראה מעודן ואישי מאד. בקבוקי המשקאות החריפים על עגלת התה, הציור הלא ממוסגר מעל המיטה, שרפרף המתכת הדק בנישה שבמטבח. כל אחד מהם הוא מאסטרפיס קטן של תבונה אמנותית עמוקה. 

הצילומים נלקחו מכאן