יום שבת, 19 במאי 2018

אכסניית Rancho de Colores בג'ושוע טרי.


שמורת ג'ושוע טרי המדברית שבקליפורניה היא בית גידול לאורחנים מודרניים בגווני החול והאפור, עם קוים נקיים ופרופיל מתחכם. ודווקא כאן, בתוך כל הבז' הזה, פטריק תקע יתד והקים שני מפלטים זרחניים, שRancho de Colores הוא הגדול שבהם. פטריק -צייר, סופר, יוצר קולנוע ונווד חסר מנוח- חרש את הגלובוס ודילג בין ערים עד שנחת בשמורה, "שהיא אחד המקומות היפים והמיוחדים בעולם". את אישיותו התזזיתית הטביע באכסניות שלו: צבע קירות, רהיטים, אבנים וגדרות בצבעי הקשת, תלה את ציוריו ונטע בשטח את מיצגיו. את הכל הוא ביצע בלי שמץ של תיחכום, עידון או חדשנות. זה לא מה שהוא מחפש. פטריק הוא גייזר של צבעוניות מתפרצת וגם המדבר הלוהט ביותר לא ידהה את הטירוף הזה.          
 
הצילומים נלקחו מכאן.















 


















 

























 

יום שישי, 18 במאי 2018

הבית של זאק וברי בסיינט צ'ארלס.


לאחר ששיפצו בעצמם את שלושת בתיהם הקודמים, זאק (אמן) וברי (יצרנית חטיפי בריאות) חיפשו אתגר חדש. "רצינו לעשות משהו שונה מהרגיל והבנו, שנצטרך להתחיל מאפס", מספר זאק. החיפושים הובילו להחלטה לבנות בית מכולה על שטח האדמה שלהם בסיינט צ'ארלס, מיזורי. הדחף ליצור חלל מגורים שונה לא היה השיקול היחיד, שעמד על הפרק. גם העלות הכספית הנמוכה, שפטרה אותם ממשכנתא שיחקה לטובת האופציה המתכתית. 

בני הזוג רכשו שמונה מכולות משומשות תמורת 135,000 דולר והפשילו שרוולים. הם הרכיבו מהן קוביה בת שתי קומות, ארבע מכולות למטה וארבע למעלה והחלו לחצוב בתוכן בית. נאמנים לגישתם, הם השתמשו בחומרים משומשים, שאת חלקם קיבלו בחינם. את מרבית העבודה -למעט התקנת מערכות החשמל והאינסטלציה- ביצעו בעצמם. הבנייה המתישה ארכה למעלה משנה. "צפיתי שזה יהיה קשה", נזכרת ברי "אבל לא הבנתי כמה קשה לעבוד עם מתכת. היא כבדה ועבה. בסרטוני היוטיוב זה נראה קל, אבל תאמינו לי, זה לא מתאים לכל אחד".  

ביתם גדוש בהברקות ממוחזרות: בסלון מותקנים חלונות קמורים הפוכים, קערות מים ישנות הפכו לכיורים ושרשראות ברזל של טרקטור תומכות במדף שתולה באמבטיה. זאק בנה בעצמו את המיטה בחדר השינה. ציוריו הגדולים ופסליו, שעשויים מבובות תצוגה מקשטים את הבית כולו. "מה שחשוב לי בעשייה האמנותית שלי הוא התהליך ולא התוצאה", הוא אומר. "הבית הזה הוא בדיוק כמו פרוייקט פיסולי גדול. יצרתי אותו תוך כדי העבודה והמסע היה יותר חשוב מהיעד. ובסוף, קיבלנו משהו שלא היינו יכולים לדמיין בהתחלה, אם היינו מתמקדים במטרה ברורה ומהירה". 

הצילומים נלקחו מהאתר CURBED.





























יום שלישי, 15 במאי 2018

בית בלמהולט.


הזמן החולף הוא המצאה אנושית נואלת. העבר אינו עבר אלא הווה בלתי מתכלה, שמתגלגל לאיטו, כמו עגלת חיים עמוסה, בין עשורים. בימים האחרונים, אני מנווטת מבעד למסך בין כבישיה הצדדיים של שוודיה, עוצרת בשולי ערים, מבקרת בבתי כפר, חוות, בקתות קיץ על שפות אגמים, מתדפקת על דלתותיהם של בתי עץ אדומים, צהובים וחומים. חודרת לחללי מגורים, שחדלו מלהתחדש בשנות השבעים או השישים של המאה שעברה. רובם מאיישים משפחות ורוחשים סימני חיים. המראות מפתיעים, לעיתים מדהימים. במקום הלובן הסטרילי, סמלו המסחרי של העיצוב השוודי החדש, אני מוצאת כאן קירות מצופים בלוחות עץ ובטפטים, מטבחים כהים עם חיפויי קרמיקה צבעוניים, רהיטים מצועצעים  ושפע של צלחות קיר ותמונות נושנות. התחושה אפלולית, מרובדת אך לא משומרת. אני מזהה כאן גם חפצים חדשים, רהיטי איקאה ואביזרי ג'אנק. כל מה שיש כאן נמצא בשימוש יומיומי, גם אם מלאו לו שבעים שנה לפחות. 

הבתים האלה מעוררים תהיות. האם האנשים שגרים כאן לוקים בשמרנות, צרות אופקים וקמצנות? אולי. אני מזהה אצלם גם גאווה מקומית ומסירות נפש לקיים, אולי כחלק מתפיסת חיים לא מתיימרת. הוילה בת השישים ואחת מאיזור למהולט שבדרום המדינה היא דוגמא אחת מרבות. אפרסם פה בעתיד עוד בתים כאלה.  

הצילומים נלקחו מכאן.