יום רביעי, 17 בדצמבר 2014

דירה בשטוקהולם.


הסיפור לא לגמרי ברור לי. ככל שהבנתי מהתירגום בגוגל, האדריכלית קארין מץ התבקשה להפוך חלל איחסון בבנין ישן בשטוקהולם לדירת סטודיו ללקוח. שטחה של הדירה הוא 36 מ"ר בלבד וחלק מקירותיה כבר קולפו מטיח במהלך שיפוץ קודם שנתקע ולא התקדם. מץ הצליחה -בתקציב זעום ועם המון יצירתיות- להפוך את  השטח הזערורי ליחידת דיור עכשווית ומסוגננת עם חדר מגורים, מטבח, איזור שינה מוגבה וחדר הלבשה מאולתר. 

הצילומים נלקחו מכאן.


 



























לגדל את אליס.


שון דייווי עבדה חמש עשרה שנים כפסיכותראפיסטית, לפני שהפכה לצלמת. אך שום דבר לא הכין אותה להתנסות המורכבת, שציפתה לה ולמשפחתה עם לידת בתה המונגולואידית אליס. "הייתי בהלם כשאליס נולדה כתינוקת "לא מושלמת". לא לזה ציפיתי", היא נזכרת. "הרופאים בבית החולים אמרו לנו, שאנחנו צריכים לקחת אותה הביתה ולטפל בה כמו שמטפלים בכל תינוק אחר. אבל היא לא היתה כמו כל תינוק אחר ואני לקיתי בחרדה, שהתבטאה בכל היבט של היחסים שלי איתה. החרדות חדרו גם לחלומות שלי. חלמתי שאליס שכבה עטופה בשמיכה וששכחתי מקיומה. וכשפתחתי את החבילה ההדוקה שעטפה אותה כדי להאכיל אותה, גיליתי שגופה מכוסה בנוזל לבן, נוזל של הזנחה. ולמרות זאת, בחלומי, לא הייתי מסוגלת להאכיל אותה ולהגיב לצרכיה הבסיסיים.

נוכחתי שאליס מרגישה את הדחייה שלי וזה גרם לי לכאב נוסף. הבנתי שרובצת עליי אחריות.
הייתי צריכה לצלול עמוק לתוך דעותיי הקדומות ולהאיר אותן. ובסופו של דבר, הפחדים שלי חלפו והתאהבתי בילדה שלי. וכך גם בני משפחתי".

דייווי צילמה את בתה הפעוטה בסביבתה הקרובה:  מבלה זמן עם אחיה ואחיותיה, אביה וסביה וגם לבדה, בבית המשפחה בכפר בריטי מוריק ובסביבתו. היא העניקה לפרוייקט הצילומי את הכותרת כפולת המשמעות "looking for Alice": לחפש את אליס (לצורך הצילומים) אך גם לדאוג לה. ונדמה, שהפעוטה החקרנית סוללת לעצמה נתיב חיים אופטימי, למרות המגבלות. "אליס לא שונה מאף אדם אחר", כותבת דייווי. "היא מרגישה את מה שאני ואתם מרגישים. זו החברה שלא מכירה בכך ומעניקה לילדים כמוה ערך קיומי זעום, אם בכלל". 

הצילומים נלקחו מהאתר של הצלמת.  


































 

יום שני, 15 בדצמבר 2014

בית בנווה צדק.


משרדה של האדריכלית אורית מילבואר-אייל אחראי לדבר המשובח הבא: בית בן שלושה מפלסים, שנבנה על חורבותיו של בנין ישן בשכונת נווה צדק. המטבח, פינת האוכל וחדרי הרחצה הפילו אותי על הקרשים. סליחה, על רצפת הבטון. זה טוב מכדי להיות אמיתי וזה קורה כאן ועכשיו בארצישראל. 

חלק מהתמונות נלקחו מהאתר של הפירמה. חלקן מאתר העיצוב המומלץ FINESHMAKER וכולן צולמו בידי הצלם שי אפשטיין. 


























הדירה של אן בפאריס.


החיוורון לעולם לא ייצא מהאופנה. גלידת הוניל והבתים הסקנדיים המתוקים הגיעו לכאן כדי להישאר. לבנים, אנמיים ונטולי כל שפיץ, אך תמיד נוסכי שלווה ונועם. כדורי נומבון מרגיעים, שמשכיחים -ולו רק לשעתיים שלוש- את המציאות העצבנית, שאורבת לנו בחוץ.

הדירה המשפחתית של אן -בלוגרית עיצוב ולייפסטייל- ממוקמת ברובע ה-18 של פאריס ונראית כתעתיק מושלם של בתיה הצחורים של שטוקהולם. אן מודה שהיא גרופית של העיצוב הנורדי וזה ניכר מאד בחדרים המרווחים של ביתה, שעוצבו ביד קלה ומדוייקת. כה צח, כה יפה וכה צפוי. ואולי להיפך.

הצילומים נלקחו מכאן.