יום ראשון, 7 בפברואר 2016

פוטואסקולטורה.


שיטוט באתרי מכירות אמריקניים הפגיש אותי עם דיוקנאות תלת מימדיים ישנים במסגרות עץ. התחלתי לחקור והתברר לי, שמדובר בפוטואסקולטורה (Fotoescultura), אשר כשמם כן הם: צילומים מפוסלים מקסיקניים, שנמכרים כפריטי אספנות לחובבי הז'אנר. מוזיאון המטרופוליטן ערך להם תערוכה עם הסבר ממצה על מהותם: 

"פוטואסקולטורה היא צורת אמנות עממית מקסיקאית, שפרחה בתקופה שבין שנות ה-20 המאוחרות ועד שנות ה-80 המוקדמות. לעתים קרובות, הצילומים הוזמנו מסוכנים נוסעים, במטרה לכבד אירועים חשובים או להנציח את המתים. הפוטואסקולטורה מכיל בדרך כלל תצלום דיוקן צבוע ביד, גזור ומודבק לרקע עץ בעל צורה זהה ומוקף במסגרת עץ מסוגננת. הם נמכרו בעיקר במקסיקו ובקהילות המקסיקניות-אמריקניות ביוסטון ושיקגו והיו פופולאריים במיוחד במהלך מלחמת העולם השנייה ואחריה, כשמשפחות השתוקקו להנציח בנים נעדרים, אחים, ואבות"

ייחודן של  עבודות הפוטואסקולטורה מצוי בתחושת החיות, שהן מעניקות לאנשים המונצחים בהן. מומחה אמריקני להיסטוריה של הצילום כתב עליהן: "בעוד שתצלומים בדרך כלל מדברים איתנו על העבר, יצירות הפוטואסקולטורה מדברות את חיי הנצח. הן מגלמות את הנוכחות הרב מימדית של ההווה".














  

 



  

 










 

יום שבת, 6 בפברואר 2016

הלופט של אלן באנטוורפן.


מה לבלונדה בלגית בת עשרים ושש ולהרי האנדים? עסקים, כמובן. אלן -פצצת פאסון עירונית- טסה מדי שנה לפרו ורוכשת שם סטוקים של בגדי צמר, שאורגות כפריות מקומיות. היא מוכרת אותם בלופט שלה ברובע בורגרהוט שבאנטוורפן. "אני בחורה חברותית וזה גם המיתוג שלי. אין לי שום בעיה למכור בגדים בבית", היא מעידה על עצמה. "זה מקום פתוח ואפשר לראות כאן הכל". כשהגיעה לכאן בפעם הראשונה, הבינה מיד שלחלל בן מאתיים המטרים הרבועים יש פוטנציאל מצוין להיות בית ובית עסק גם יחד. היא הציבה במרכזו שני שולחנות עבודה- האחד משרדי והשני למשלוחי בגדים. בפינת המגורים העמידה ספה ישנה, שירשה מסבה, אבל בשל עומס עבודה, היא כמעט שלא יושבת עליה. העיצוב של אלן עכשווי בעיקרו, עם שידת רטרו, ירושות משפחתיות ושטיח צבעוני. יש בו גם מספר נגיעות תעשיתיות. והוא בעיקר מקסים.

הצילומים נלקחו מכאן.



































יום שישי, 5 בפברואר 2016

הדירה של ג'ין וטנסי בלוזאן.


לא מעט גילגולים עברו על ג'ין, אשה עגלגלה באמצע החיים. היא נולדה בפקיסטאן להורים סקוטיים מגדלי תה, נדדה בין ארצות ולמדה אמנות בלונדון. בשלושים השנים האחרונות היא חיה בשוויץ ועוסקת בעיצוב מסחרי. היא גרה בדירה שכורה, נושקת לאגם בעיר לוזאן, עם טנסי, בתה בת השש עשרה, שירשה ממנה חוש אסתטי מפותח.

שטחה הצנוע של הדירה, שמונים ואחד מ"ר, לא מונע מהאם ובתה למלא אותה באוספים היקרים לליבן. ג'ין היא אספנית כפייתית של ספרים ("כשאני אוהבת סופר, אני חייבת לקנות את כל הספרים שלו"). מדי שבוע, היא פושטת על שווקי פשפשים מקומיים ורוכשת שם עוד ועוד פריטים לבית: מסגרות וקרשי חיתוך ישנים מעץ, כלובי ציפורים, משוטים, גלובוסים, מחוגות, כלי בישול עתיקים ממתכת ואבני נחל. גם טנסי מטפחת בחדרה אוסף של מצלמות וינטאייג' מצודדות. הבית מכיל כמות לא שפויה של חפצים אהובים, אך שומר על חזות ספרטנית ואפילו קודרת מעט בזכות עיצובו המונוכרומטי המדוד. ג'ין מאמינה ברכישות סנטימנטליות. היא מציעה לאנשים לקנות דברים שנוגעים לליבם. הדירה שלה באה כולה מאהבה. 

הצילומים נלקחו מכאן.