דירה בטוקיו.

הדירות היפניות נחלקות -בהכללה גסה- לשלוש קטיגוריות: 1LDK, 2LDK ו-3LDK. הLDK הם ראשי התיבות של Living, Dining ו-Kitchen, שמהווים את חלל המגורים המרכזי והפתוח, המאפיין את הדיור העירוני היפני. הספרות מצביעות על מספר חדרי השינה שיש בדירה.  

הדירה בת 50 המ"ר מטוקיו היא חלל 1LDK מאולץ, מאחר שחדר השינה היחיד שנמצא בה מאולתר ותחום בארונות. לא מצאתי עליה שום מידע, למעט העובדה, שתוכננה בידי משרד אדריכלות צעיר ורענן, אך באתר של המשרד עצמו אין לה איזכור.

וכל זה לא גורע דבר מערכה של עבודת העיצוב המבריקה, שבוצעה כאן. זהו תרגיל יצירתי, שמפריך את התפיסה השגורה של עיצוב חללי מגורים קטנים: ניקיון, צימצום, סדר וזרימה. הדירה הזו נראית כמחסן גדוש ברהיטים וחפצים. נישת השינה היא אימפרוביזציה רופפת, חדר הילדים הוא מיטת תינוק שתחומה במחיצה נמוכה וארונית, במסדרון הצר שוכנת פינת עבודה עם ספריה גדושה והמטבחון משיק לפינת הישיבה ולשולחן האוכל. רק לחדר הרחצה והשירותים יש דלת. 

מה שנראה ממבט ראשון כדוחק מחניק, אינו באמת כזה. זו בחירה אמיצה של משפחה, שיש לה חפצים רבים לדחוס אותם לתוך חדר המגורים היחיד שלה ולחיות איתם בצפיפות ובהנאה, עם עיצוב אסתטי חכם וחף מקונבנציות. חללי המגורים הקטנים הם העתיד. לא כל מי שיגורו בהם יהיו מינימליסטים. גם אלה שאוהבים להיות מוקפים בחפציהם יכולים למצוא לעצמם פתרון טוב. הדירה הזו מדגימה אותו.   

   

בית בטוקיו.

האדריכלים של חברת נארוסה נאוקומה התמודדו עם אתגר מורכב: תיכנון בית מגורים בשכונה צפופה בטוקיו, במגרש עם תנאי תאורה בעיתיים. הם בנו בקומה הראשונה, חלל מגורים משפחתי ופתוח בסגנון היפני ובקומה השניה, חדרי מגורים ורחצה לבעלי הבית ולילדיהם. 

אני אוהבת את הדקורציה הפשוטה והישרה, נטולת ההצטעצעות של החלל התחתון ושל חדר הילדים. חבל שבאתר של נארוסה נאוקומה אין צילומים של שאר החדרים.

התמונות נלקחו מכאן. 

 

דירה במוסקבה.

מורה מוסקבאית ביקשה לחדש את הדירה הקומוניסטית הקטנה, שבה גרה עם משפחתה מילדותה. היא פנתה לצמד מעצבות פנים מקומיות וביקשה, שיעצבו עבורה את החלל בן שני החדרים בחומרים טבעיים וישתמשו ברהיטים הסובייטיים, שיש לה. 

השיפוץ כלל שבירת קירות מיותרים וצביעת חלק מהקירות הנותרים בצבעים כהים. התקרה בחלל המגורים קולפה וחפציה של בעלת הדירה, אשה שוחרת אמנות, שמביאה מזכרות מטיוליה בעולם הוצבו בחן על ארונות ומדפים. 
  
הצילומים נלקחו מכאן.

הדירה של יוז'י בסאיטאמה.

יוז'י חזר ליפן לאחר תשע שנות מגורים ולימודים בארה"ב והביא איתו אוסף של חפצי אמנות ועתיקות. שניהם נזקקו להתחלה חדשה ומצאו אותה בדירה ליד תחנת רכבת רועשת בעיר סאיטאמה, מרחק 20 ק"מ מטוקיו. יוז'י רצה לחלק את החלל למגורים ולגלריה לאוסף, אך שטחו הזעיר -47 מ"ר בסה"כ- הציב בפניו אתגר בלתי אפשרי, לכאורה. הוא נזכר בנוריהיסה קוואשימה, אדריכל צעיר ומבטיח, שפגש באוניברסיטת ברקלי ושכר את שירותיו. 

האדריכל חילק מחדש את הדירה והציב את הגלריה במרכזה. את בעיית האור והזרימה הוא פתר באמצעות לוח פוליקרבונט שקוף ווילונות פשתן, שמבודדים את הגלריה מיחידת המגורים, אך שומרים על תחושת המרחב הפתוח. החלונות הקיימים הוחלפו באטומים ושולחן צרפתי עתיק הוצב בין חלל השינה הקטן למטבחון הלבן. אולם עבודתו של קוואשימה לא היתה טכנית בלבד. היא נועדה להאדיר את אוספיו של הלקוח שוחר האמנות ולהבליט את הכבוד, שהוא רוחש למסורת היפנית. הבדים העתיקים שנתלו מעל המיטה והספריה, מחתת השלג השחורה והעתיקה, שהושענה על הקיר ותחושת הזן המהודקת השיגו את האפקט הנדרש. הדירה של יוז'י משקפת את טעמו ואישיותו באופן מושלם. במקום הזה שוררת אווירה נשגבת. 

רוב הצילומים נלקחו מכאן.