חנות ברשת: Sazerac Stitches.

החיים מתגלגלים לכאן ולכאן. קירסטן ומאט, זוג אנשים יצירתיים מניו אורלינס, מכרו בשנת 2012 דגלי שפמים תפורים -אל תשאלו מה זה- תחת השם Sazerac Stitches. השנים חלפו, הם נטשו את השפמים ועברו לעצב גופי תאורה משעשעים ברוח המודרניזם של אמצע המאה שעברה, אבל השם נשאר. כנראה שזה השתלם להם. הם מנהלים כיום חנות משגשגת ונהנים מכל רגע. 

הנה מספר דגמים מהעסק שלהם: 

 

חנות ברשת: Tinysaurs.

הרב ואשתו פועלים תחת שם המותג Tinysaurs. הם מייצרים בברוקלין ערכות להרכבה עצמית של שלדי חיות פרהיסטוריות ויצירי אנוש מחגיגות יום המתים המכסיקני. הדגמים מעוצבים בקפידה ונארזים בפעמוני תצוגה שקופים. גובהם כחמישה ס"מ.   

  

חנות ברשת: Junktion People.

גורית מגן למדה אדריכלות, אך עוסקת בעיצוב מוצרים לבית. "זה היה תהליך", היא מספרת. "לא נכון לומר ש"החלטתי" שזה מה שאני רוצה לעשות. ניסיתי להבין מה מה יעניין ויסקרן אותי בטווח הארוך. פתיחת הסטודיו חייבה אותי לתת שם לדברים ולתחום אותם. שם הסטודיו, שנבחר בדיעבד, אחרי שהתבוננתי בעבודות רבות שלי, מגדיר במובן מסוים את מה שאני רוצה לעשות". בשנת 2008 השיקה בדרום תל-אביב את סטודיו junktion People והיא מייצרת בו שלל רהיטים, גופי תאורה, כלי אוכל, איפסון ותלייה ממוחזרים. 

היא עובדת עם חומרים מגוונים, תוך שימוש בולט ברהיטים ישנים, דלתות, קופסאות שימורים ומיכלי גז. "יש חנויות בדרום תל אביב שמוכרים בהן חומרים כמו גומי, מתכות, פלסטיק, פרספקס, ואני באה לשם כמו שאנשים הולכים לשופינג... אני מוצאת פריטים שאנשים זרקו, מסתובבת בשווקים בארץ ובעולם ובחנויות יד שנייה. כך למשל סחבתי כיסאות אופניים מהשוק בקירגיסטן, מבודדי חשמל מגרוזיה, קופסאות שפורקו ממכבסה ישנה, אימומי נעליים מסנדלרייה ותיקה, מזוודות שמצאתי ברחוב ועוד. 

אני אוהבת לעבוד עם הידיים. הצעד הראשון הוא למצוא את הג'אנק, חפץ או פריט ישן, שמהווה חומר גלם. אני חייבת לראות אותו לפניי כדי למצוא רעיון בשבילו. אני לא מתחילה לעצב מתוך רעיון אלא מתוך החומר. אני מסתכלת עליו ושואלת את עצמי מה הוא יכול להיות בשלב הבא, לאחר שסיים את תפקידו הראשוני. למה אני יכולה להסב אותו? לפעמים, אני יודעת מיד כשאני נתקלת בג'אנק ולפעמים, הוא יכול לשבת בסטודיו חודשים או אפילו שנים לפני שצץ לי רעיון. 

אני לא בטוחה, שיש לי שיטות עבודה מסויימות. אני מעסיקה את עצמי עם החלק הכייפי של תהליך העבודה בסטודיו ויישום רעיונות חדשים. אני מנסה לעצור מדי פעם ולבדוק אם אני עדיין נהנית ממה שאני עושה ולא נסחפת בלי אבחנה בכל העשייה הזאת. האפשרות שיום אחד המוטיבציה והיצירתיות שלי ייעלמו מפחידה אותי. אני יודעת שאמצא משהו אחר להעסיק את עצמי, אבל אין לי מושג מה המשהו הזה יהיה".