כשהארכיטקט הצעיר הירויוקי קנה את דירתו ברובע סטגאיה-קו בטוקיו, היה ברור לו שהתכנון הפנימי חייב להשתנות. הדירה בת 60 המ"ר היתה מחולקת -כדרכן של דירות יפניות- לחדרים קטנים וחשוכים. הירויוקי שבר את הראש, איך לתכנן מחדש את החלל כך שימקסם את השטח הקטן וישקף הן את אופיו התעשייתי של הבנין והן את הטעם המינימליסטי שלו עצמו.
ואז נפל לו האסימון: הוא ישבור את כל הקירות הפנימיים ויחלק את החלל לאורכו לשניים: חלל ציבורי פתוח לעבודה ולאירוח ושורה של חדרים קטנים לשימושו הפרטי. את החדרים, הסתיר הירויוקי מאחורי "קיר" של עשר דלתות עץ, שנפתחות למטבחון, לחדר השינה ולחדר הרחצה.
הירויוקי טוען, שלא התכוון ליצור מודל דיור חדשני ורב השראה. הוא רצה לחקור ולהבין את החלל ואת צרכיו. אך אין ספק שדירתו המשופצת הגשימה בהצלחה מרובה, את מטרותיו: לגור בחלל יפני מינימליסטי, פונקציונאלי ועכשווי.
דגם מוקטן של הדירה המתוכננת מחדש.
החלל הציבורי. מבט מכיוון פינת המגורים לפינת האוכל. דלתות העץ שמאחורי הספה מסתירות מאחוריהן את חדרוני החלל הפרטי.
הספה תוכננה בידי חבר של הירויוקי.
פינת האוכל. גם התמונות הן עבודות של חברים.
חדר השינה.
חדר הרחצה.
המטבח.
השטיח בחלקו האחורי של החלל הפרטי הוא גירסה מודרנית לטאטאמי היפני המסורתי.
רשומות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה