שאלה: למה להציג כאן את ביתה של אילנה גור, שנטחן עד זרא בכל מגזין עיצוב ותכנית עיצוב ישראליים? תשובה: קודם כל, בגלל שאני אוהבת אותו. שנית, בגלל שיש לי אג'נדה חינוכית- לשכנע את קוראותיי הישראליות לצאת מאיזור הנוחות המשעמם ולהעז. כן, להעז לעצב את ביתן לאו דווקא לפי הקונבנציה השלטת אלא לפי טעמן האישי הפרוע. ואם אין להן טעם פרוע- אז לפי טעמן האישי הלא פרוע. ושלישית, לבלוג הזה יש לא מעט קוראות מרחבי העולם וחשוב לי להראות להן, שגם בישראל יש בתים שעוצבו בסגנון אישי, לא מאולף.
סיפורה של גור ידוע: היא אמנית ישראלית, שחיה רוב חייה בארצות הברית וידועה בפסלי הברזל שלה וברהיטי הברזל ותכשיטי המתכת שהיא מעצבת. כולם גדולים, כוחניים ואקסטרווגנטיים. גור מחזיקה בבעלותה בית גדול בן 260 שנה ביפו העתיקה, שמשמש בעיקר כמוזיאון וחנות של עבודותיה. היא ובעלה מתגוררים בדירה קטנה, בקומה נפרדת של החלל.
אילנה גור היא אשה שנויה במחלוקת. אולם דבר אחד בטוח: יש לה שחלות משיש. הגברת הזאת עיצבה את ביתה, ממש כמו את יצירתה וחייה בגדול, בלי לעשות חשבון לאף אחד. למרות שחלל המגורים שלה קטן יחסית, הוא גדוש בחפצים ואביזרים בעלי נוכחות חזקה. רובם מתכתבים עם חומרים מקומיים כמו חימר, ברזל ואבן, אולם התעוזה והמקוריות הן אמריקניות למהדרין. ומעבר לרושם העז, שהבית מעורר, הוא גם מעוצב לדעתי, בטעם משובח.
רוב הצילומים נלקחו מהירחון בנין ודיור.
רשומות
אחד המקומות האהובים עלי ביפו.
השבמחקחוץ מהתמונה של הארון, כל החללים הם חלק מהמרחב שפתוח לציבור.
ולגבי הארון- לפני שנים קראתי ראיון איתה והיא סיפרה שהיא לא יכולה לעמוד בפני נעלים שמוצאות חן בעיניה, ואין חשיבות למידה, היא תקנה ותנעל גם אם זה גדול או קטן...
לפני כמה שנים הייתי במוזאון עם הבת ופגשנו אותה. היא הסתובבה עם שני כלבי בוקסר, והבת שלי מיד נמרחה עליהם. כשהיא שמעה שגם לנו יש בוקסר בבית התפתחה שיחה ובסופה הסבנו ביחד לקפה ועוגה, דיברנו על אומנות ומוסיקה והיא אפילו ביקשה שנפגש כשתחזור בפעם הבאה מחו"ל שוב ונארגן קונצרט קטן אצלה. היה לי לא נעים להתקשר אליה ועד היום אני מצטערת...
וואי...סיפור מתוק :-). אילנה גור נראית לי אדם שמעניין להכיר אותו.
השבמחק:-)