יום שישי, 23 במרץ 2012

הדירה של משפחת ג'ונג-יון בסיאול.


הדירה הזאת היא שיעור מאלף של חשיבה עיצובית מקורית. משפחת ג'ונג-יון פנתה למשרד האדריכלים Moohoi Architecture בכדי שיתכנן ויעצב את דירתה בת 152 המ"ר בסיאול, בירת דרום-קוריאה. האדריכל הראשי של החברה, קים ג'אי-קוואן שיתף את קוראי הירחון ArchDaily בתצפיות שערך על בני המשפחה ובתהליך שהביא אותו לעצב את הדירה כפי שעיצב:

"אנשים אומרים, שמבני הדירות "ברורים מדי מאליהם", מה שאומר שהם חסרי שימוש, ולא משנה כמה מאמץ יושקע בהם. הספק שהתעורר בי לגבי המונח, לא קשור לרגשותיהם של האנשים אלא להנחות היסוד שלהם. דומה שהם מתמלאים בחרדה בנסותם לשנות את המבנים הברורים מאליהם הללו. לכן, החלטתי ליצור  משהו שאיננו ברור מאליו יתר על המידה, תוך כדי הותרת מה שברור מדי מאליו כפי שהוא. הרעיון שלי היה לשנות את הנכס ולא לשנות את הטבע.

הספק הראשון בעניין "המידה": לבית הזה יש תקרה בגובה 2.7 מ"ר. אני החלטתי להתמקד ביצירת הדברים הקטנים והנמוכים, במקום לנסות להגביה את החלל, כך שיתאים לתפיסה השלטת. הרעיון שלי נבע מההבנה שהמושגים גדול, קטן, רחב וצר הם תפיסות פסיכולוגיות שמבוססות על על מידות יחסיות ולא על מידות מוחלטות. ממש כמו שנשים אוהבות להיות מלוות בחברות יפות פחות מהן. כי יש גבול עד כמה אשה יכולה להתאמץ להיראות יפה.

הספק השני בעניין "החדר": כשחקרתי מה הילדים עושים בחדריהם, גיליתי שאפשר לחלק את התנהגותם לשלוש קטיגוריות: "משחק", "שינה" ו"לימודים". הם מבלים את זמנם בחדריהם בשינה, נחירות, כריעה, שכיבה על הבטן או על הגב, עמידה, עם חבריהם, אחיהם או לבדם. ראיתי מגוון התנהגויות שונות בחדרי הילדים, התנועה ותדירותה ואיזורי הפעילות היו שונים. אך דבר אחד היה משותף לכולם והוא מצב החלל. בניגוד לבגדים, שמתחלקים לפיג'מות, בגדי יציאה ובגדי עבודה, החללים ששימשו למשחק, לימודים ושינה היו אותם חללים .

 הספק השלישי בעניין "הישיבה והעמידה":  בני המשפחה הזו לא התכוונו מראש לשבת על ספה, גם אם תהיה להם כזאת בחדר. הם מעדיפים לשבת על הרצפה ולהשתמש בספה כמשענת או ככרית גבוהה. כשהאב יושב על הרצפה, הילדים שלצידו נשכבים על בטנם. הם גם מעדיפים לשבת על כסא ברגליים משוכלות. זה גרם לי לתהות, אם דירות נועדו ליצור סגנון חיים שמבוסס על ישיבה.  

הספק הרביעי בעניין "חדר המגורים": אם חדר המגורים הוא מרכז החיים של המשפחה, הטלוויזיה תהיה מרכז החיים של חדר המגורים. וכיוצא מכך, מרכז חיי הבית. אך אם הטלוויזיה תועבר לחדר השינה, מרכז חיי הבית יעבור לחדר השינה.  ההנחה הזאת נשמעת הגיונית, מכיוון שחדר המגורים הוא לא מרכז אמיתי, אלא חדר שממוקם במרכז הבית. אם יתוכנן חדר אחר ליד חדר המגורים וחברי המשפחה יוכלו להשתמש בו, האם חדר המגורים אכן ישמש כחדר מגורים?

החלל הביתי הוא מקום מסתורי מאד".
















2 תגובות:

  1. מעניין איך היתה נראית התוצאה הסופית אם אשה היתה שוקלת אותם שיקולים בדיוק. לטעמי התוצאה מגושמת מאד וחסרה הרבה מרכיבים שמקושרים בעיני עם בית ועוד יותר מכך עם הנוחיות של החיים בבית: אור, רכות, מקומות לאחסון ומקומות לרבוץ, לשחק, להתכרבל, להיות ביחד. די מדכדך בסופו של דבר, למרות התיאוריה המעשירה.

    השבמחק
  2. שלום לאנונימית,

    נקודת המוצא שלך היא, שכולם בעולם רוצים שביתם יהיה רך, ביתי ועתיר שטחי איפסון. אבל זה לא בהכרח ככה. לאנשים שונים יש ציפיות שונות מהבית שלהם. לא כולם מחפשים חמימות. קחי בחשבון שמדובר בדירה קוריאנית ולאנשים במזרח הרחוק יש מושגים שונים משלנו בנוגע לעיצוב חמים וביתי.

    לגבי שטחי האיחסון: מדובר בדירה גדולה שרק חלק ממנה צולם. יכול להיות שיש ארונות שלא ראינו. ויכול להיות שאין. אני אישית- לא מטורפת על עודף ארונות, גם לי בבית יש יחסית מעט. עודף ארונות ופריטי איחסון סותם את החלל ומכער אותו וגרוע מזה: הוא מזמין אגירה של ג'אנק מיותר.

    ברכות :-).

    השבמחק