אניות קשישות, כמו לוויתנים קשישים, מתות על החוף. זו דרכו של של עולם. רק שהעולם המערבי לא רוצה לקבור פסולת סביבתית בחצר הפרטית שלו ולכן, הוא שולח את פגרי האניות המחלידים להודו ולבנגלאדש, כדי שיזהמו את הסביבה שם. אך גם בעולם השלישי, כבר היו מי שגילו שאפשר לפרק את האניות, למחזר את רכיבי המתכת שלהן ולעשות מזה הון. מדובר אמנם בעבודה מסכנת חיים, שנעשית ללא שימוש באמצעי הגנה, אך מכיוון שמי שעושים אותה הם מקומיים עניים, שמוכנים לסכן את חייהם ובריאותם תמורת כמה רופי, אז למי אכפת. ארגוני זכויות אדם הודיים ובינלאומיים מתריעים נונסטופ על הניצול ועל הסיכון האיום, שטומנות משחטות האניות לפועליהן, אבל העסקים נמשכים כרגיל.
ז'אנה אסנברנרובה, צלמת תיעודית צ'כית שחיה בסן-פרנסיסקו נסעה למשחטת האניות של צ'יטאגונג בבנגלדש -שהיא המשחטה השניה בגודלה בעולם- כדי לתעד את עבודת הפירוק. מטרתה של אסנברנרובה היתה הומנית, אך לתמונות שצילמה, היה רצון עצמאי משלהן. הן מציירות תמונה פואטית, רבת רושם, של חגבי אדם מול מפלצות ברזל מפורקות קרביים, על רקע הים האפור. הצילומים עוררו עניין רב ופורסמו, בין היתר, בירחון טיים האמריקני.
התמונות הועתקו מהאתר של ז'אנה אסנברנרובה.
רשומות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה