הבית של שפרה שליט בתל-אביב.

עוד ועוד בתים ישראליים מופיעים במגזיני העיצוב הבינלאומיים. זו בשורה מחממת לב, כי עיצוב הפנים הישראלי הוא לא בדיוק העיפרון הכי מחודד בקלמר. אני מאושרת להווכח, שיש מי שמגיחים מקיבעון נישות הגבס והקוים הנקיים והמשמימים, לעבר עיצוב אישי שמכבד את העבר, במקום למחוק אותו בגסות לטובת עיצוב סטייל "הכל חדש", שכה רווח אצלנו.

שפרה שליט היתה במשך שנים ארוכות נספחת התרבות בשגרירות ישראל בפריז. מאז שחזרה ארצה, היא מנהלת את גלריה "דביר" לאמנות עכשווית  ומתגוררת בבית דירות שנבנה בשנות ה-20 במרכז תל-אביב. בתחילה, חשבה למקם בדירתה את הרהיטים המודרניים, שהיו לה, אולם הבינה עד מהרה שזו תהיה טעות. לדירה הישנה היה אופי מובהק משלה ושפרה החליטה לא לכפות על החלל עיצוב שלא מתאים לו. היא התחילה -כדבריה- מאפס, שיפצה את הדירה באופן זהיר ומתחשב והציבה בה ריהוט שמשתלב עם אישיותו של המקום. 

מגזין מארי-קלייר -מאיזון  הצרפתי אהב את התוצאה ופרסם אותה לאחרונה באחד מגליונותיו.   

הרצפה במסדרון רוצפה באריחי בטון מצויירים, בסגנון האריחים הגיאומטריים של ראשית המאה ה20. בכדי למנוע עומס ויזואלי הקירות נצבעו בלבן והדלתות באפור בהיר.

חדר האוכל עוצב כמעט בסגפנות. הוא רוצף באריחים עם דוגמא פרחונית. שפרה היתה הדיירת היחידה בבנין שדבקה בריצוף המסורתי ולא החליפה אותו בפרקט, כפי שעשו שאר השכנים. היא מספרת, שהיא נהנית להשקיף מהחלון אל השדרה הסואנת שבחוץ.

לסלון נבחרו רהיטים שמתאימים למראה הרצפות המצויירות. הכסאות שבתמונה נרכשו בפריז. הקירות נצבעו בלבן, בכדי להדגיש את התקרה הגבוהה. בפינה השמאלית, תלויה מהתקרה מנורה משנות ה30, שהורכבה על מוט מתכת, כך שתדגיש את הקווים האנכיים של החדר. הציור המודרני שעל הקיר הוא של הצייר מיכאל גרוס, שמיוצג ע"י גלריה דביר.

הרצפות הצבעוניות בחדר השינה הן בסגנון האר-דקו, ששולט בדירה. שולחן עץ פשוט ברוח הבאוהאוס משמש כשידת צד למיטה.  את מנורת השולחן עיצב אמן ישראלי צעיר והיא עשויה ממקלדת מחשב.  כיסוי המיטה נרכש בחנות אופנתית בשוק הפשפשים.

חדר הרחצה כולו לבן. האריחים שעל הרצפה משקפים את האור שחודר פנימה דרך החלון. את רהיטי העץ הכהים שפרה קיבלה מחברים.