הבית של קרתיק בבנגלור.

מה אנחנו רוצים בסך הכל, מבני העם ההודי? שיהיו כנועים וחייכנים, יחבקו עצים ויגורו בבתי טיט גדושי פוסטרים זולים של גאנש ווישנו. 

הבעיה היא, שהם לא בדיוק כאלה. הודו שועטת קדימה בדרכה להיות אחד ממוקדי העוצמה הכלכליים והפוליטיים המרכזיים בעולם.  ולצד מאות מיליוני העניים והאנאלפביתיים, צומחת שכבה עבה של מאות מיליוני משכילים, אמידים ומעודכנים.  והם שואפים לגור בבתים מודרניים ומאובזרים, שלא בהכרח עומדים בציפיותינו מהם.

קרתיק, צעיר מעודכן  שמתגורר בבנגלור הדרומית, מצא דרך אישית לשלב בביתו רהיטים מודרניים עם חפצי אמנות מסורתיים ממדינת טאמיל נאדו, בה גדל.  והוא עשה את זה בסגנון שקט והרמוני, נטול הפגנתיות אך מלא טעם טוב ושיק.

החלונות המקושתים שגובהם 2.10 מ' נלקחו מהריסות בניין קולג' ישן. פינת הישיבה ליד החלונות מכונה בשפה המקומית "טיאני".

הסלון.

אריחי צ'טינאד ישנים שולבו בתוך שולחן הקפה המודרני.

קרתיק החליט להפוך את חדר האוכל הפתוח לחדר לימודים ועבודה. ובכדי לחצוץ בינו לבין הסלון, הציב זוג עמודים מסורתיים, שנמצאו בחנות בבנגלור לאחר חיפוש ממושך.

זוג עמודי עץ טיק, שכמוהם יש לאלפים בחזיתות בתים כפריים בדרום הודו, מקשטים את הכניסה למטבח המודרני.

שולחן האוכל הרבוע והמנורה העכשווית יוצרו בהזמנה מיוחדת. מיצג "עץ האנשים" שתלוי על המנורה נקנה בדלהי.

כסאות עץ הרוזווד, ששימשו במקור להסבה במרפסת קדמית של בית כפרי, נרכשו בחנות שמתמחה במכירת חיסול-בתים. הכריות המודפסות הן מחנות למכירת אקססוריז עדכניים.

את השולחן והמדפים החדשים בחדר העבודה ייצר נגר מקומי. ידיות המגירות מאידך, הן עתיקות.

חדר השינה המודרני. הבית כולו מרוצף במרצפות מצויירות שקרויות אתגונדי.