השנה הקלנדרית היא 2010, אבל החיים האמיתיים מתרחשים בראש. והם לא מתחשבים בהכרח בתאריכון ההיסטורי השרירותי. אנתוני (מעצב אופנת גברים) וחברתו ג'יימי (צלמת) אוהבים מאד את העידן הויקטוריאני ואין לדעתם, שום סיבה שלא יחיו בו, לפחות בביתם.
מיד כששכרו את ביתם הקטן בשכונת ויליאמסבורג הניו-יורקית, הם סילקו ממנו את שטיחי המקיר לקיר המכוערים ואת ציפויי העץ המזוייפים שחיפו את הקירות. ואז הציפו אותו במה שהם אוהבים באמת: רהיטי רחוב משופצים, שלל מראות מוזהבות, פוחלצים ועיטורים, שכמו נלקחו מתפאורת סרט של צ'רלס דיקנס.
ולמרות זאת, אנתוני לא לגמרי מרוצה: הבית, שנועד להיראות "ויקטוריאני טהור" כדבריו, מזכיר לו יותר בתים מתקופת היובש של ראשית המאה העשרים.
כך או אחרת, בני הזוג אוהבים את ביתם ואת האווירה המרופטת והקודרת משהו ששורה בו. אנתוני אומר, שאם היו יכולים לחיות בספר, היו בוחרים לככב ב"אנה קארנינה" או ב"עלילות הרוזן ממונטה קריסטו". אך הוא מסייג ואומר שהשפע המלכותי של הבתים באותם ספרים היה עולה להם עד מהרה על העצבים.
אנתוני וג'יימי יושבים בסלון על כורסאות שירשו מסבתה של ג'יימי. על הקירות תלוי אוסף של מראות עתיקות ובחלל פזורים חפצים רבים, שמזכירים את העידן הויקטוריאני. פסלוני האצות האדומות מאידך, הם להיט עיצובי עכשווי וכיכבו לאחרונה בהרבה בתים אמריקניים מעודכנים.
רשומות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה