קרל מרקס לא חזה בסיוטיו הגרועים, שזה מה שייצא מסין האדומה: מאות מיליוני איכרים עניים, חלקם רעבים, שלטון רודני ומתנכר, מחנות חינוך מחדש, מחסור בשירותי בריאות בסיסיים. ואלה רק מעט משברי חלום השוויון והאחווה. ולמען האמת, זה סיפור חייהם של אזרחים סיניים רבים גם כיום, בעידן הצמיחה הכלכלית המואצת וערי המגלופוליס.
וכגודל האימה והסבל, כך עוצמת התעמולה. השלטון הקומוניסטי בסין התחמש במערך פרופוגנדה משוכלל וזה גייס לתועלתו גם ערכים וסמלים מסורתיים, שהיו יקרים לליבם של הסינים במשך דורות.
מה יותר מתוק, טרי וריחני מתינוק עגלגל, ורוד לחיים? בסין הטרום מהפכנית, נהגו ההמונים לתלות הדפסים מצויירים של תינוקות שמנמנים (פאנג-ואוא) כסמלי ברכה לרגל חגיגות ראש השנה (ניאן-הואה). הציורים הצבעוניים הכילו, בנוסף לפעוטות החייכניים, עדויי הקמיעות, הרבה סמלים מסורתיים של אושר, אריכות ימים, פוריות ושגשוג כלכלי: אלים ודמויות מיתולוגיות, דגי קרפיון, יונים ואפרסקים. היסטוריונים מדווחים, שהסינים היו כה להוטים אחר ההדפסים האלה, עד שתלו עשרות מהם לא רק על הקירות, החלונות והדלתות בבתיהם, אלא גם על מבני הדיר והאורוות שלהם.
המפלגה הקומוניסטית לא התעלמה מהפוטנציאל הרב שטמון בפאנג ואוא ובשנות ה40 הכריזה על עצמה כמפיצה הבלעדית שלהם. ציירי המפלגה החרוצים החלו מציירים ציורי תינוקות שמנמנים, עתירי מסרים קומוניסטיים: המגל והחרב, כוכבי המפלגה האדומה ודיוקנותיהם של מרקס והגל החליפו את הסמלים הקונפוציאניים האסורים. ובמהלך הזמן, הפכו התינוקות המודפסים גם לאסטרונאוטים, תלמידים חרוצים ואלופים אולימפיים עטורי מדליות, כמסר גלוי של ציפיות המנהיגים האדומים מאזרחיהם.
כמה טוב שזה נגמר. בשנות ה80, עם התרופפות השלטון הקומוניסטי, שוחררו התינוקות השמנמנים משירות הקבע שלהם בצבא התעמולה האדום. הסמלים המסורתיים שבו לככב בהדפסי הפאנג ואוא ואיתם המולך החדש: הכסף, שצוייר בהבלטה בחזית הציורים, כסמל לשגשוג וקידמה.
מה לתינוקות סיניים דשנים ולעיצוב פנים?
מסתבר שהרבה מאד. הדפסים ופוסטרים של התינוקות השמנמנים הפכו לפריטי אספנות מבוקשים במערב ויש מי שמוכנים לשלם סכום רב ספרות תמורת הזכות לתלות אורגינל כזה בסלון ביתם. תשומת הלב הופנתה לערכים האסתטיים של הציורים: הקומפוזיציה העשירה, הצבעוניות האופטימית וגם הפולקלור החינני והמסתורי משהו של המזרח הרחוק, שיש עדיין מי שמאמינים בקיומו.
וכשיוולד במזל טוב תינוק חדש ליקיריכם, קנו לו פוסטר ממוסגר של עולל סיני ממוזל. הוא יגן עליו מפני עין הרע.
וכגודל האימה והסבל, כך עוצמת התעמולה. השלטון הקומוניסטי בסין התחמש במערך פרופוגנדה משוכלל וזה גייס לתועלתו גם ערכים וסמלים מסורתיים, שהיו יקרים לליבם של הסינים במשך דורות.
מה יותר מתוק, טרי וריחני מתינוק עגלגל, ורוד לחיים? בסין הטרום מהפכנית, נהגו ההמונים לתלות הדפסים מצויירים של תינוקות שמנמנים (פאנג-ואוא) כסמלי ברכה לרגל חגיגות ראש השנה (ניאן-הואה). הציורים הצבעוניים הכילו, בנוסף לפעוטות החייכניים, עדויי הקמיעות, הרבה סמלים מסורתיים של אושר, אריכות ימים, פוריות ושגשוג כלכלי: אלים ודמויות מיתולוגיות, דגי קרפיון, יונים ואפרסקים. היסטוריונים מדווחים, שהסינים היו כה להוטים אחר ההדפסים האלה, עד שתלו עשרות מהם לא רק על הקירות, החלונות והדלתות בבתיהם, אלא גם על מבני הדיר והאורוות שלהם.
המפלגה הקומוניסטית לא התעלמה מהפוטנציאל הרב שטמון בפאנג ואוא ובשנות ה40 הכריזה על עצמה כמפיצה הבלעדית שלהם. ציירי המפלגה החרוצים החלו מציירים ציורי תינוקות שמנמנים, עתירי מסרים קומוניסטיים: המגל והחרב, כוכבי המפלגה האדומה ודיוקנותיהם של מרקס והגל החליפו את הסמלים הקונפוציאניים האסורים. ובמהלך הזמן, הפכו התינוקות המודפסים גם לאסטרונאוטים, תלמידים חרוצים ואלופים אולימפיים עטורי מדליות, כמסר גלוי של ציפיות המנהיגים האדומים מאזרחיהם.
כמה טוב שזה נגמר. בשנות ה80, עם התרופפות השלטון הקומוניסטי, שוחררו התינוקות השמנמנים משירות הקבע שלהם בצבא התעמולה האדום. הסמלים המסורתיים שבו לככב בהדפסי הפאנג ואוא ואיתם המולך החדש: הכסף, שצוייר בהבלטה בחזית הציורים, כסמל לשגשוג וקידמה.
מה לתינוקות סיניים דשנים ולעיצוב פנים?
מסתבר שהרבה מאד. הדפסים ופוסטרים של התינוקות השמנמנים הפכו לפריטי אספנות מבוקשים במערב ויש מי שמוכנים לשלם סכום רב ספרות תמורת הזכות לתלות אורגינל כזה בסלון ביתם. תשומת הלב הופנתה לערכים האסתטיים של הציורים: הקומפוזיציה העשירה, הצבעוניות האופטימית וגם הפולקלור החינני והמסתורי משהו של המזרח הרחוק, שיש עדיין מי שמאמינים בקיומו.
וכשיוולד במזל טוב תינוק חדש ליקיריכם, קנו לו פוסטר ממוסגר של עולל סיני ממוזל. הוא יגן עליו מפני עין הרע.
רשומות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה