יום ראשון, 20 ביוני 2010

עיניים הודיות מדברות.

תושביה הצבעוניים של הודו תועדו לעייפה בכל מדיה קיימת. הייתי משוכנעת, שאין מה לחדש עוד בסוגיה האתנו-פוטוגרפית החבוטה הזו. ואז, ראיתי את צילומיו של מייקל מטלאץ' האמריקני והבנתי שטעיתי בגדול.

מטלאץ' הוא צלם מקצועי  וטייל מנוסה, שתיעד יותר מ40 ארצות על פני הגלובוס. ולמרות זאת, הוא מצהיר שמיקום הצילום לא מעניין אותו כלל. מבחינתו, צילום בחצר האחורית של ביתו באריזונה או על הר ההימלאיה הם היינו אך. מה שחשוב לו, הוא האדם והסיפור האילם שהוא מספר בתמונה שמנציחה אותו.  הוא מפרט את טכניקת העבודה שלו: כשהוא פוגש "זר יפהפה" בזירת צילום, הוא עוצר אותו, מושיט לו יד ויוצר איתו קשר מילולי. לדבריו, השיחה שמתפתחת והסיפורים שהוא שומע ממצולמיו משמעותיים בהרבה מהצילומים עצמם. הלחיצה על כפתור המצלמה היא רק שלב טבעי ומתבקש של הקשר האנושי, שנוצר בינו לנשואי תמונותיו.

מטלאץ' צילם את האנשים שבתמונות במדינת רג'סטאן ובצפון הודו. גיבורי תצלומיו מתועדים על רקע נוף גיאוגרפי ואנושי מטושטש, שמבטא את השתייכותם החברתית, הדתית או המקצועית.  אולם הרקע -שהוא חלק בלתי נפרד מהם- הוא רק רקע. כוחן של התמונות נובע מהם עצמם, מחזותם ומתנוחת גופם, מהבגדים שהם לובשים, ובייחוד מעיניהם, שמספרות בלי קול, את סיפור חייהם. ויש להם -כפי שמוכיחים צילומיו של מטלאץ'- הרבה מה לספר.
















































אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה