אמן אורח: יחיאל אופנר.

אומרים שכשרון אמנותי הוא מתת-אל.  אבל האל מצידו, לא מרשה לכולם להשתמש במתנה היקרה הזו. את היהודים למשל, הוא מידר מציור ומפיסול באיסור המפורש "לא תעשה לך פסל וכל תמונה". ומה יעשה חרדי ירא שמיים שניחן בכשרון ציור? ליחיאל אופנר, חסיד חב"ד שהוא גם צייר וקריקטוריסט פורה אין שום התלבטות בנדון. ולהיפך:  הוא אינו רואה בעצמו צייר, אלא שליח-ציבור, שבאמצעות עבודתו האמנותית "מעביר מסר חסידי ובעיקר את חשיבות היעוד החב"די". 

אופנר בן ה36 מתגורר בכפר חב"ד ועובד כמורה ומחנך בתלמוד תורה. אמו מספרת, שכבר כילד כיסה את ארונות הבית בציוריו ומגיל 13, החל רושם בעט ועפרון. מאחר שלא היו בישיבה שלו צבעים וחומרי ציור, השתמש במשחות נעליים. הוא לא למד אמנות מעולם, אבל לדבריו "פיתח לעצמו דרכים משלו" לצייר. הוא הושפע מאד מהצייר החסידי המנוח ר' זלמן קליינמן, שצייר ציורי עיירות יהודיות בגולה. ר' זלמן עודד אותו להמשיך לצייר ואף אמר לו "אני ציירתי את החסידים של פעם ואתה תצייר את החסידים של היום". אופנר קיבל על עצמו  בענווה את השליחות, אך לדבריו, הוא בכל זאת  מצייר גם את החסידים של פעם.  ציוריו עוסקים כולם בהווי החיים והאמונה של חסידי חב"ד. הוא מצייר  את העיירה היהודית של אז, את חיי היומיום העכשויים בכפר חב"ד -ואלו לטעמי היפות שבעבודותיו- את העיירה לובאביץ' וגם סיפורי עלילה והסטוריה מהרפרטואר החב"די הענף. 

ציוריו התמימים של אופנר מזכירים את זרם "הציור הרע", החובבני, שמככב במיטב האוספים ומוזיאוני הפולק ארט בעולם. ואל תקלו ראש בדמויות האידישאיות החבוטות לכאורה שמככבות בהם. לציורי ההווי היהודי המאמין יש ביקוש רב ולא רק בקרב עשירי העדה. הקישו "jewish art" בeBay ותווכחו במו עיניכם. 

אופנר עצמו סבור שציוריו הם ציורים ריאליסטיים, אבל הוא מודה שלפעמים הוא  מתעלם מהדיוק החזותי. מה שחשוב לו הוא "האוירה הנכונה של הסיפור והמסר" . והוא מוסיף: "אם הציור שלי מדליק לאיזשהו יהודי את הניצוץ שבו, הרי שזו מטרתי וזה היה שכרי".

הציורים, הרישומים והקריקטורות של אופנר נמצאים באתר שלו, לצד כתבות  עיתונאיות  אודותיו.