השנה החדשה תפציע בשבוע הבא. ובשונה מהשנים שעברו, שבהן לא האמנו שנצליח לקום מרבצנו, לצאת לרחובות ולשנות כאן משהו, הפעם התפוח בדבש מתוק ואופטימי. הפוסט ברכות שנה טובה, שפירסמתי לפני שנה הפך לאחד הפוסטים הנצפים ביותר של הבלוג. ומכיוון שפוסט נוסטלגי על ברכות סכריניות, זרועות נוצצים הוא לא אופציה, בחרתי במשהו מוכר, שלפחות לי, מחמם את הלב: ברכות שנה טובה קיבוצניקיות.
עוד בטרם הקמת המדינה, החלו הקיבוצים להנפיק לחבריהם גלויות ברכה לכבוד השנה החדשה. הן נועדו להישלח לקרובי החברים ולמכריהם מחוץ לקיבוץ, כמחווה לגאוות היחידה המשקית. הברכות המצולמות הנציחו את בתי הקיבוץ, שניטעו בתוך נופים כפריים, את השדות והמטעים, את הרפת והלול ובשלבים מאוחרים יותר, את חדר האוכל, בית התרבות, והבריכה הקיבוצית. וכמובן, את טקסי חג השבועות ואת ילדי הקיבוץ העליזים בעודם משתעשעים בגן או מתרוצצים בחיק הטבע.
עיצוב התמונות היה פשוט וברור. בחלק נכבד מהן, לא הופיעה ברכת השנה הטובה בחזית הגלויה, אלא רק בחלקה האחורי. פירוטכניקות צילומיות לא באו בחשבון וטוב שכך. הצניעות התמימה, הכמו אידילית היתה העיקר. לפחות בתמונות.
במהלך חיפושי הברכות, מצאתי שלפני עשר שנים, קיבץ יובל דניאלי, אוצר אמנות שעובד בארכיון התנועה הקיבוצית, מאות תמונות של ברכות שנה טובה בספר בשם בשנה הבאה- שנות טובות מן הקיבוץ. לא קראתי את הספר, אבל אני מתכוונת לעשות את זה בקרוב. אחרי החגים.
שנה טובה!
רשומות
זוכרת את הפוסט ההוא! אין כמו השנות הטובות המקסימות האלה.
השבמחקתודה, סתיו