זה לא הנהר שמשתנה. אלו העיניים שמביטות בנהר מזוית לא מצופה. זו עדשת המצלמה שמחלצת מתוך הברור מאליו, היומיומי והרוטיני קסם חדש ושברירי. הצלם התאילנדי מיטי רואנגקריטיה למד צילום במוסדות מכובדים בבריטניה וחזר לארצו כדי לתעד את השפעת הגלובליזציה על האנשים בתאילנד ובמדינות הסמוכות לה. העיר הקמבודית סיאם-ריפ, התאימה למיטי ככפפה ליד. סיאם-ריפ מתפתחת בשנים האחרונות בקצב מואץ. יש בה כמה אתרים היסטוריים, מושכי תיירים ומלונות, מרכזי מסחר ושכונות מגורים צומחים בה כמו גידולי פרא. אבל מיטי החליט לבחון את נושא העיור מזוית שונה. במקום לצלם את ההמולה במרכז העיר, הוא בחר לצלם את התושבים בשוליים הפתוחים שלה, בערבות העשב שעל גדות הנהר, שהבנייה המטורפת עוד לא נגסה בהן אבל תעשה זאת בקרוב. התמונות בוחנות את יחסי האנשים לסביבתם המאויימת ואת הקשר שבין העבר הכפרי לעתיד העירוני. אך מעבר לכל אג'נדה, הן מפליאות ברגישותן. מיטי איננו צלם רומנטי, אלא אמן מגוייס וצילומיו מטרידים. אבל הם גם עדינים ופיוטיים מאד. ודמויותיו הקטנות נוגעות ללב באנושיותן.
באתר של מיטי רואנגקריטיה תמצאו עבודות נוספות שלו.
רשומות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה