יום שישי, 2 בספטמבר 2011

הבית של ניקולאס וואלרי בפילדלפיה.


למעצב הצרפתי ז'אן פרובה, מודרניסט בולט מאמצע המאה ה-20, יש זוג מעריצים אמריקניים נלהבים: ניקולאס וואלרי, צייר ומעצבת ביגוד מהעיר פילדלפיה. רהיטיו התועלתיים של פרובה, שחווים בשנים האחרונות קאמבק מסחרר, מככבים בביתם הישן והמשופץ של השניים, ביחד עם קלאסיקות של מודרניסטים צרפתיים נוספים.

איימי מהמגה-בלוג design*sponge סיקרה לאחרונה את ביתם של השניים.


חדר האוכל בביתם של ניקולאס וואלרי הוא קטן וחשוך. ולכן, הם צבעו אותו בלבן והציבו בו ציור גדול ותכול של ניקולאס, שיוצר אילוזיה של חלון. השולחן והכיסאות הם מקו הייצור של ז'אן פרובה.


שידת הצד של זוג המעצבים ריי וצ'ארלס אימס נרכשה במכירה פומבית. הצילומים שתלויים מעליה הם של צלמים אמריקניים. הזכוכית החלבית של הדלת מחדירה אור נוסף לחלל.


ניקולאס וואלרי מיסגרו מסמכים, תצלומים ושרטוטים של פרובה ותלו אותם על הקיר. 


מתלה הווים הישן בפינת האוכל מחזיק בתצוגות חפצים משתנות. במסגרת הימנית הושמו תצלומים משטרתיים משנות ה50 של של עבריינים מפילדלפיה.
  

בסלון יש ערבוביה של סגנונות: שולחן הילדים האדום (עם הכיסא) שמשמש כשולחן קפה, הכיסא הנוסף ומנורת הקיר הם של פרובה. הספה הדקה, שנפתחת למיטת אורחים, יוצרה בשנות ה-50 ואילו השרפרף הכפרי נרכש במהלך טיול באפסטייט ניו-יורק. הפוסטר הענק מעל הספה הוא "כמה נערות" של האבנים המתגלגלות  ולצידו תולה צילום שער, שצילם אביו של ניקולאס בשנות ה-60 למגזין רדבוק.


לקיר חדר המגורים הזה, היתה צמודה בעבר אח מלאכותית, שבני הזוג סילקו. במקומה, ניצב שם ספסל קריאה של פרובה ומעליו ציור אורבני של ניקולאס.


בני הזוג בחרו להשאיר במטבח מאפיינים מקוריים שהיו בו כמו אריחי הקיר הלבנים ורצפת העץ הממורקת. כמעט כל ארונות המטבח הם ניידים ונרכשו בחנויות לציוד ישן.


ארון המטבח העליון והמשומש נצבע בלבן כך שייראה כאילו הוא נמצא במטבח מאז ומתמיד. שלט המתכת הצבעוני נתלה בכדי לשבור מעט את המראה הסולידי של המטבח.


חדר השינה הקטן והרוגע מאכלס מיטה של ז'אן פרובה ושני שולחנות צד של בני הזוג אימס, שנרכשו בגאראג' סייל. שתי מנורות הקיר עוצבו בידי המודרניסט הצרפתי פייר מואל. ציפת הכרית המודפסת היתה במקורה תיק בד של חיל הים האמריקני בשנות ה-30. כיסוי המיטה נרכש בשוק פשפשים.


בני הזוג רואים בגינה הקטנה שליד המטבח חדר נוסף ולעיתים, אוכלים בה את ארוחותיהם.  

  

5 תגובות:

  1. בית מקסים.אני אוהבת את הפריטים של רי וצ'רלס איימס, והלואי והיו פה גראז' סיילים מהסוג הזה עם מציאות כאלה..... הפריטים של ז'אן פרובה מאד מאירים את הדירה. יפה.סופ"ש מקסים.

    השבמחק
  2. קר ומנוכר, כמו לחיות במוזיאון. תמונות של עבריינים בתוך הבית כדוקרציה? WTF???

    השבמחק
  3. היי ציפי וקרן (חיבוק גדול על הבוקר):-),

    ציפי- כל מילה מלמיליאן. אין לך מושג כמה שאני מחכה שיתחילו פה גאראג' סיילז, למרות שהטעם הישראלי שונה מאד מהאמריקני וסביר להניח שלא נמצא פה את המציאות האלו, אלא חפצים בסגנון אחר.

    קרן- היי, איפה החוש הומור המפורסם? בארה"ב, קלסתרונים משטרתיים נתלים בלא מעט בתים. זה הראש האמריקני. עיצוב זה עניין של טעם אישי, ואני לא אומרת לך, שתתלי בביתך הפרטי תמונות כאלו.הרעיון הוא, שאמנות היא המון המון דברים, כולל אובייקטים שלא נתפסים כאמנות. ראיתי פעם בית אמריקני שבמקום לקנות תמונות יקרות, קושט בקולאז'ים של קופסאות טונה. וזה יצא מקסים. צילומים משטרתיים של עבריינים הם יצירת אמנות גם מפני שצולמו בשחור-לבן והם יוצרים תחושה מאד חזקה וגם בגלל הנושא והרעיון שעומד מאחוריהם. אותו כנ"ל לגבי קטעי העיתונות והשירטוטים של ז'אן פרובה. לא היית חושבת שזו יצירת אמנות, אבל מבחינתם של ואלרי וניקולאס, זה כן. כי זה מדבר אליהם.

    השבמחק
  4. היי היי,
    מסכימה בהחלט. בארה"ב זו גם אמירה פוליטית. אני דווקא ממש אוהבת את הרעיון והביצוע. וכמובן גם את שלט המתכת במטבח!...
    סתיו

    השבמחק
  5. היר היר. אכן עיצוב זה עניין של טעם אישי, ומתברר שלפעמים הוא גם מגיע בטעם טונה... :)
    אני אוהבת בתים "חיים", שרואים שאנשים גרים בהם, שיש בהם נשמה, ואני (אולי רק אני) לא ראיתי את זה. חוץ מכד החלב הצהוב והמשגע במטבח, באמת שלא אהבתי.
    ואני אוהבת שיש דיון, חילוקי דעות וחלוקת דעות, אז אני שמחה שלא אהבתי.
    ועכשיו אני יוצאת לכיכר המדינה, ולא לשופינג. שבוע מעולה לכולן

    השבמחק