מתחת לשמיים הגבוהים של טקסס, מדינת הכוכב הבודד, פזורים עשרות אלפי חורים שכוחי אל ואדם. העיירה המדברית מארפה היתה אחת מהם. שורת מבנים מאובקים בלב ישימון חולי וריק. אלא שבשנת 1971, עבר לגור בה אמן ניו-יורקי ידוע, דונאלד ג'אד שמו. לג'אד היה חזון להפוך את מארפה למרכז אמנות אלטרנטיבי, שבו יוכלו הוא ואמנים אחרים להציג את עבודותיהם בתצוגות קבע ובאוירה אנטי-מוזיאלית. הרעיון נשמע הזוי למדי בהתחשב בנידחותו של המקום, אבל ג'אד לא ויתר: הוא רכש עוד ועוד האנגרים ובנינים נטושים בעיירה והפך אותם לחללי תצוגה. ובהדרגה, החל לנהור למקום קהל של חובבי אמנות, שנשבו בקסם הרעיון ואיתם הגיעו עוד ועוד אמנים, שהפכו את מארפה לביתם. כיום, היא מרכז אמנותי עם גלריות, תיאטרון ומרכז סרטים שמושך אליו עשרות אלפי מבקרים מדי שנה.
ממש לא מפליא, שגם טרי נוואל, שמכנה את עצמו בפוטוסטרים שלו בפליקר "איש הבוץ", החליט להשתקע בעיירה. נוואל הוא איש אשכולות: חולה מדבר, אמן, אספן של אמנות אאוטסיידרית, מוסיקאי, שף, מספר סיפורים, בנאי של בתי בוץ ורהיטים, נווד וצופה בכוכבים. אך ברור הוא שמארפה, על צחיחותה והאפיל האמנותי שלה היתה בדיוק המקום בשבילו.
נוואל בנה את ביתו ואת רוב רהיטיו במו ידיו והנציח את התהליך ואת התוצאה בפליקר. הבית הספרטני משקף את טעמו ואת בחירותיו בדייקנות מושלמת: צבעי אדמה שנטמעים בנוף המדברי , עבודות אמנות פרימיטיביות של אמנים אמריקאיים מהדרום, חומרים טבעיים ואוירה שקטה ומהורהרת.
זהו בית אישי מאד, שמתעלם מחוקי הטרנדים והאופנות החולפות. ובשביל איש הבוץ הוא נמל בית, ממנו הוא מפליג בביטחה למסעותיו ביבשת הגדולה.
רשומות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה