אף אחד לא ייקח מטוד סלבי את הקרדיט לרעיון ההורס שהגה: צילום בתיהן של אושיות אופנה, אמנות וחברה וגם של וונאביז עקשנים, שיעשו הכל כדי לחדור לחוגי הפאשיוניסטות. האתר של סלבי -שנקרא כמובן -
The Selby- זכה במהרה להצלחה מסחררת ותור ארוך של ידוענים ומתמרפקים משתרך לפתחו של הצלם, כדי שיתעד אותם ואת ביתם הכה מדליק/ מקורי/ קולי.
גם אני, כמו המון גולשים להוטים, נכנסתי לדה-סלבי על בסיס יומי, עד שהרגשתי שההייפ ממצה את עצמו ואפילו מתחיל להתיש. הבעיה היא פחות במצולמים ויותר ברעיון : בכדי שסלבי יפרסם את ביתך בניו-יורק, לונדון או טוקיו, אתה חייב להיות בעל טעם מסויים למדי ורצוי שביתך יהיה מבולגן כראוי, מוצף באביזרים מתחכמים ובאוירה של "אני לא שמ/ה שיט על מה שחושבים עלי, כי אני כה אורגינלי/ת. היי, מה דעתכם על אוסף המנגה שקניתי באוסקה בחורף האחרון? נכון מגניב?".
ודינו של רעיון מתמחזר להימאס.
ולמה אני מחרטטת על דה סלבי האמריקני , כשאני מציגה תמונות מביתה הכפרי של תושבת גרמניה?
פשוט מאד: הצלחות נוטות לשכפל את עצמן ולאתר סלבי נולדו חיש קל דופליקטים בארצות שונות. האתר freund von freunden שואף להיות סלבי הגרמני ולדעתי, גם מצליח. אולי בגלל שבתי הסלבז הגרמנים שהוא מפרסם מתאפיינים בעיצוב בסיסי, בהיר ונטול פומפוזיות.
ביתה של אנדריאה וילסון הוא דוגמא הולמת. וילסון הגרמניה-למחצה היא מפיקת סרטים לשעבר, שעברה להתגורר עם משפחתה בבית ישן בכפר בשם Redeemer. היא מספרת, שרצתה ליצור חדרים נוחים. וביתה אכן הגשים את מטרותיה: זהו בית משפחתי פשוט ואוורירי, נטול סגנון מוגדר, אבל מוצף בנינוחות חסרת מאמץ.
רשומות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה