מודה באשמה: אני לא מסוגלת לדחות סיפוקים. רק שלשום פירסמתי פה פוסט ארוך על שרון רז ואתר הנצחת הבתים שלו (שנקרא "אדריכלות נעלמת" ויש לו בלוג משובח נוסף בשם "נטוש") והנה, אני כותבת עליו שוב. אבל מה אני יכולה לעשות, שהבית של משפחת כמוני מבנימינה נכנס לי עמוק לנשמה ומסרב לצאת?
מדובר בבית פרטי נושן, ששום דבר בעיצוב הפנים שלו לא השתנה כנראה, מאז שנות ה60. כמוסת זמן קטנה ומתוקה, שמעלה לי דמעות בעיניים.
התמונות לא דורשות הסברים. הן מדברות בעד עצמן. והרהיטים והחפצים שבבית צרובים בתאי התודעה של כל מי שנולד במדינה הזאת לפני 1980. ולמרות שהעבר לא היה מקסים כמו שאנחנו רוצים לחשוב, הבית של משפחת כמוני הוא מקסים ועוד איך.
קבלו אותו:
חדר המגורים.
המטבח.
גרם מדרגות, שמוביל לקומה השניה.
חדר הרחצה .
רשומות
כמה פשוט ויפה :-)
השבמחק:-).
השבמחק