אדריכלות נעלמת.

כולנו אידיאליסטים, אקטיביסטים ונחושים להגן על מטרותינו בחירוף נפש, עד שאנחנו צריכים לקום מהספה, לכבות את המזגן ולצאת להילחם בשטח. שרון רז , ארכיטקט שכואב את הרס הבנייה הישראלית הישנה, שונה מאיתנו. הוא נאבק לשימור זיכרה ועושה את זה בדרך הקשה: מכתת את רכבו ואת רגליו ברחבי הארץ ומצלם באדיקות את העבר ספוג הזכרונות והתרבות, שעתיד להימחק לטובת עוד מפלצות נדל"ן מיותרות. ואת היופי הזה הוא מנציח באתר שלו שנקרא אדריכלות נעלמת.

וכך הוא כותב:

האתר נוצר מרגישות וכאב. הרגישות לאדריכלות היא טבעית אצלי, אך כשמדובר במבנים ותיקים, על סף הכחדה, היא מציפה והופכת לעיתים לכאב, לתהיות ולרצון לזעוק את השאלות המתבקשות.
בתחילת 2004 התחלתי לצלם ולתעד בתים, בניינים מסוגים שונים, מבנים תעשייתיים וסביבה קיימת. המבנים הללו, הקיימים, אם נטושים הם או מאויישים, מרתקים אותי. החיפוש אחר המבנים הוא מרתק, כך גם הגילוי שלהם, ההתבוננות
עם מצלמה דיגיטלית אני יוצא בכל הזדמנות אפשרית, באור יום, ואפילו תוך כדי עיסוקים אחרים, לצלם, לתעד, ולתפוס זוית מחמיאה. ישנה כוונה, מטרה, דריכות, שליחות, אמת ורגישות. אני אדריכל, ובתור שכזה, כואב לי במיוחד לראות את הדברים משתנים במהירות, ולא לטובה...רוב הצילומים המופיעים באתר צולמו על ידי. נסעתי, הלכתי, סיירתי, חיפשתי, גיליתי, התבוננתי, היקפתי, כיוונתי, לחצתי, ערכתי, נתתי קודים, שמות והסברים והכנסתי לאתר. אני עושה את זה מתוך עניין, אהבה, סקרנות וכבוד למבנים הללו.

ברבים מהצילומים באתר, מופיעים מבנים נטושים, שהיופי שלהם נובע גם מההתיישנות, ההזנחה, הבלאי, סימני הזמן והיותם ריקים מאדם. ישנה סקרנות לדעת מה התרחש בחללים אלו בעבר. זה גם עצוב אבל גם מרתק לראות אותם במצב הזה, מרתק בדרך כלל יותר ממצבם הרגיל והמאוייש או ממצבם אחרי שימור, אפילו מוצלח, לאילו שנתמזל מזלם להינצל. לא מעט מהצילומים הם צילומים של מבנים שאינם נטושים, ואפילו אינם עומדים להיהרס, אבל כמבנים מהסוג הותיק, הינם מועדים כנראה להריסה בעתיד.


חלקם היו די סטנדרטיים לתקופותיהם ... אך למרות כל זאת, יש בהם חן וקסם, אם בגלל ההתיישנות, אם בגלל הפרופורציות האנושיות, החסכוניות, הניקיון מקישוטים, ובעיקר, הצניעות שהם מקרינים. צניעות אסתטית שנבעה מצניעות מנטלית חברתית.
פרטים, כמו גגון כניסה, מרפסת, חלון או דלת, או המראה הצנוע/קומפקטי/פונקציונלי, מצליחים לעניין לעיתים יותר משמקביליהם הפוסט מודרניסטיים עושים... בדרך, איבדנו כנראה את יופי הצניעות, הטוהר, הפשטות והתכנון בקונטקסט הארץ ישראלי. ישנם המוני מבנים ותיקים לאורכה ולרוחבה של הארץ, בערים, ביניהן, במושבים ובכפרים. האתר נוצר, בין השאר, על מנת ליצור מאגר, ארכיון שמתעד רבים מהמבנים הללו.
זהו עולם הולך ונעלם. פה בארץ, הוא נעלם מהר מדי ובהחלט לא תמיד בצדק.


בית חרושת שהיה שייך לאבי סבי, ושם עבד סבי ובילה מרבית מזמנו, נעלם יום אחד, כאילו פערה האדמה את פיה. יום אחד זה שם, יום אחד זה נעלם. התמונה, הצילום, תוצר התיעוד יכול לשמר רגש.בגרעינו ההסטורי של הוד השרון שכן מבנה סילו ישן. כשנסעתי לצלם אותו, חיכו לי ערימות עפר ותחילת קונסטרוקציה חדשה. מה מרה היתה האכזבה, וכמה מצער היה לגלות בהפתעה שגם מבנה זה נעלם. ואלו רק שתי דוגמאות קטנות.
מהירות התחלופה אינה מעידה לדעתי רק על התפתחות וקידמה כי אם גם על דחיקת כל הקיים והותיק מהר אל פח ההסטוריה. קצב כיבוש הקרקע והסתערות כוחות הכסף בלתי ניתן לעצירה. עושה רושם שהקידמה הטכנולוגית וההתפתחות המואצת, בעזרתם של סוכני הכסף, הכח והנדל"ן, חשובים יותר ממה שהיה, ממה שיש, ממה שעדיין קיים.

דברים נכונים עד כאב.

באתר של שרון יש מאות צילומים של  בניינים ובתים חורכי לב. לא יכולתי לפרסם פה את כולם, אבל הבטחתי לעצמי להביא  עוד ועוד מהם בעתיד.

הנה מדגם מייצג: