צביעת חדריו של בית קטן בצבעים עזים ושונים, לא נשמעת כרעיון טוב. הגוונים השונים עוצרים לכאורה את הזרימה בין החללים ויוצרים מראה מעיק. אבל איזבל, תושבת פריס, חושבת אחרת: היא אוהבת צבעוניות ראשונית, שנראית כלקוחה "מקופסת צבעים של ילד". לטענתה, שימוש נכון בצבעים ראשוניים, שקשורים זה לזה, יוצרת דווקא הרמוניה בחלל. וכך עשתה גם בדירתה הקטנה.
הצילומים נלקחו מהאתר של marie-claire maison.
קירות חדר המגורים נצבעו בגוון תכלת עמוק. אולם הם מאוזנים ע"י הצבע הלבן ששולט בחיפויי העץ בחלקם התחתון של הקירות, בכיסויי הספה והכורסא ובאהילי המנורות. הכריות המפוספסות הן מבד תוניסאי. המראות העגולות שעל הקיר, נועדו להגדיל ויזואלית את החלל.
איזבל נוהגת לשנות את צבעי החדרים בדירתה לעיתים תכופות. לדבריה, את ההשראה לגוון התכלת של הקירות קיבלה מקרדיגן של חברה. כבתו של דיפלומט, היא ביקרה במקומות רבים בעולם. בחדר נמצאים קישוטים ומזכרות, שרכשה בטיוליה במזרח הרחוק, כמו מסגרות סטנסיל בורמזיות מעץ, שתלויות על הקיר, צילום קרמי של ד"ר סון יאט סאן, אבי הלאומיות הסינית ואגרטלים מודרניים, שנרכשו בהונג קונג.
המסדרון נצבע בצבע ירוק אפונה. איזבל בחרה בצבע הזה, מאחר שהמסדרון מחבר בין הסלון התכול לחדר האוכל הצהוב וירוק הוא תרכובת של שני הצבעים. על הקיר מודבק ציור של צללית עץ שהיא ציירה "כדי שיהיה על מה להסתכל".
איזבל צבעה את קירות חדר האוכל בצבע צהוב נפוליטני, מעורר תיאבון. את כסאות האוכל הישנים היא מצאה בחנות משלוחים. את השולחן מכסה דקופאז' של גזרי עיתונים אמריקניים מצופים בלכה. הצילומים על הקיר צולמו בידי הוריה בשנות ה-70: אביה צילם נמלים ואמה- חלקי מתכת.
חדר השינה נצבע בגוון סגלגל שנראה דרמטי ורגוע כאחד. על הקיר תלויות מסכות "פנטום" עשויות ברזל מהמאה ה-19. המיטה עצמה מחופה באריגים בצבעים ובמרקמים שונים, ליצירת מראה עשיר ומסוגנן.
רשומות
איזהבית יפה! יש לה אומץ לגברת, הצבעוניות הזו דורשת תעוזה. אני לא יודעת אם הייתי מסוגלת לכך, הכי הרבה שהעזתי היה קיר בורדו שצבעתי בפינת האוכל שלי, קיר שהפריד בין המטבח לסלון.
השבמחקאכן, דורש תעוזה, אבל זה גם עניין של צורך פנימי. הנטיה לצבעים כאלה או אחרים היא משהו מוחי, בסופו של דבר. כך שמה שנראה לאדם מסויים נועז, נראה לאחר טבעי לגמרי.
השבמחק:-).