ממש כמו האיימיש, גם המנוניטים הם קבוצה נוצרית אדוקה, שמקורה בגרמניה ושדבקה בפציפיזם, חיי שיתוף ובדחיית כל מה שנראה, מרגיש או מריח כקידמה וטכנולוגיה. הם לבושים בבגדים בסגנון המאה ה-16, נוסעים בכרכרות, חורשים את שדותיהם במחרשות וגרים בבתים נטולי חשמל. את זה כולנו יודעים ומכירים. מה שאנחנו פחות יודעים הוא, שלא הכל כל כך תמים בממלכת המתבדלים. סטטיסטיקות אמריקניות עדכניות מצביעות על כך, ששיעורי הפשיעה והשימוש בסמים בקרב הנוער האיימישי גבוהים למדי וגם עקומת העבריינות בקהילה הבוגרת נמצאת במגמת עליה מדאיגה.
אבל האידיליה התמימה עדיין כאן, במיוחד בעיני מי שרוצה להאמין בה.
כחמישה עשר אלף מנוניטים מתגוררים במדינה הדרום אמריקנית בוליביה. הם חיים בקהילות סגורות, עוסקים בחקלאות, מדברים גרמנית ומוכרים את סחורתם למקומיים דוברי הספרדית, שאיתם הם לא מקיימים שום קשר אחר. הצלמת קרלה גאשט הנציחה את חיי היומיום בקהילת סנטה-ריטה, ששוכנת לא רחוק מהעיר סנטה קרוז.
התמונות פורסמו בAurora Photos .
רשומות
הי. משום מה כל ההתבודדות הזו מריחה אצלי לא טוב. הסכנות שאורבות שם ליחידים, לצעירים, לתמימים ברוחם, בדרך כלל הן קשות. ובכלל אין לי שום הבנה למי שלא רוצה לחיות היום אלא כמו פעם, ראי מקרה אלכס,ביפה והחנון....
השבמחקאלה החיים שהם מכירים. אני חושבת, שמה שקורה אצל המנוניטים והאיימיש דומה למה שקורה אצל חלק מהחרדים הצעירים בארץ: הם סקרנים לגבי העולם החיצוני, מתחברים לאינטרנט, עוזבים את לימודי התורה, יוצאים מהמסגרת ולפעמים...מתדרדרים למקומות לא טובים. וכבר ראיתי נרקומנים חרדיים וקרבות סכינים בבני ברק.
השבמחק