אוספים לא עוסקים תמיד בפיות ובמלאכים מגבס. יש תחומי איסוף, שנוגעים לתקופות האפלות של ההיסטוריה ומהפכת התרבות הסינית היתה אפלה ועוד איך. בשנת 1966, בעת ששלטונו היה בשפל, הכריז מאו צה-טונג, יו"ר המפלגה הקומוניסטית, על מהפך תרבותי כביכול, שנועד להאדיר את פולחן האישיות שלו ושל המפלגה. הוא גייס לעזרתו את אנשי המשמרות האדומים ואלה הפיצו את תורת הקומוניזם ואת הספר האדום שמאו כתב כתנ"כ החדש. עיקר תפקידם היה לנתץ את ערכי התרבות הפרה-קומוניסטיים ולדכא באלימות את מתנגדי השלטון ואת המשכילים, שהאמינו בחופש הדעה. חברי המשמרות האדומים הרסו כחמשת אלפים אתרי מורשת הסטוריים ותרבותיים בסין, השפילו והיכו -לפעמים למוות- אנשי אקדמיה ומי שנחשדו, גם אם לא בצדק, כמתנגדי המשטר. אלה שלא נרצחו, הוקעו ונאלצו לשאת על צוואריהם שלטים שבהם נכתב, כי הם מתנגדי המהפכה, אנטי קומוניסטים ואינטלקטואלים מסריחים. אולם למרות כל אלה, מהפכת התרבות לא החזיקה מעמד ודעכה סופית בשנת 1976. לא לפני שגרמה לסין ולאזרחיה נזקים מחרידים.
בתקופת המהפכה, הופיעו בסין שלל כלי אוכל וכדי פורצלן שעוטרו בידי אמני המשטר. אלא שבמקום המוטיבים הסיניים הקלאסיים, הופיעו בהם דמותו של היו"ר השמנמן וסמלי המהפכה.
לצידם, הוצף השוק המקומי בפסלוני חרסינה מזוגגים, שיוצרו לכאורה בסגנון הישן. אולם אלה לא נוצקו בדמות חכמי התורה הקונפוציאנית, כי אם בדמותו של מאו בכבודו ובעצמו, ובדמות אנשי משמרות המהפכה, במדי צבא וסרטים אדומים על זרועותיהם, איכרים קומוניסטיים צייתנים ושלל גיבורי תרבות חדשים: קוסמונאוטים, סטודנטים עם הספר האדום בחיקם וילדי מהפכה חייכנים.
בשנים האחרונות, פסלוני הפורצלן האלה הפכו -למרות ואולי בגלל תחושת החלחלה שהם מעוררים- לפריטי אספנות נחשקים למדי. הם נמכרים באתרי אספנות ומכירות פומביות. מחירה של דמות בודדת בebay הוא עשרות דולרים. מחירם של הפסלים הקבוצתיים מגיע בקלות לחמש מאות דולר ויותר.
רשומות
בוקר טוב.אני לא מקנאה בסינים, בשנות האופל שהם חוו, במליוני הדונמים של עצים ושיחים שנעקרו כי הם היו חסרי "תועלת" לאזרחים, ועוד ועוד. מי שעבר את זה לא ירצה לשמור זכרונות ......אבל זו כמובן דעתי. יום טוב
השבמחקזה באמת מזעזע לחשוב מה עומד מאחורי פסלוני הפורצלן האלה. אבל גם זוועות הופכות לאוספים. בגרמניה יש מועדון חברים מעוצב מאד, שמוקדש לפסלונים האלה ובייחוד לפסליו של מאו.
השבמחק