יש משהו שתמיד מרגיש נכון בעיצוב המינימליסטי. איזו תחושה של טוהר, רעננות ומיקוד. אכן, הסגנון המתומצת הזה לא מתאים לכולם. רוב האנשים מעדיפים להיות מוקפים בחפצים החביבים עליהם. אבל דווקא למי שסובלים מבעיית האגרנות, כדאי לשקול בחיוב את הרעיון. זה אולי נשמע אבסורדי להציע לגברת, שביתה מוצף מרצפה עד תקרה בגובלנים, ספות קטיפה וכלי חרסינה, להפוך למינימליסטית. אבל מובטח לה, שאם תצעד כמה צעדים בכיוון ותיפטר -אפילו חלקית- מהגודש המתיש הזה, היא תרגיש שהשילה ממשקלה עשרים קילו לפחות. וגם עשר שנים מהגיל.
ליומיקו סקינה, מעצבת פריטי בד לבית, המינימליזם בא בטבעיות. כך מעוצבים הבדים שלה, כך מעוצבת חנותה וכך מעוצב גם הבית שלה ברובע שימוקיטאזואה בטוקיו. היא פשוט אוהבת את תחושת הפשטות.
הצילומים נלקחו מ design*sponge.
חדר המגורים. יומיקו מתלוננת, שאין לה די זמן לבלות בו. היא שוקלת להחליף את ספסל העץ בספה.
יומיקו מבלה את רוב זמנה במטבח. ודווקא משום כך, הוא צריך להיות לדעתה, פשוט ונקי. בעבר, היא לא אהבה את המטבחים היפניים, אבל גילתה שהם יעילים מאד.
המגבות שייכות לקו העיצוב של יומיקו. בכל עונה, היא מתחדשת במלאי מגבות מטבח מהקולקציה העדכנית שלה.
אוסף כלי אוכל של שתי קרמיקאיות ידידות: שרי אולסן ודיאנה פאייט.
פינת האוכל. יומיקו מאמינה, שמפות השולחן משנות את האווירה בבית ולכן, היא מחליפה אותן כל כמה ימים.
חדר השינה. יומיקו מספרת, שהחתולה שלה, גובאן, עבדה איתה בחנות ולכן היא יודעת להעריך מצעים איכותיים.
לדבריה, קשה לשמור על סדר בכוננית, ולכן היא מנפה מדי פעם מהמדפים ספרים ומגזינים.
פינת העבודה ממוקמת בחדר השינה.
חדר האורחים.
יומיקו אוהבת להתרגע באמבטיה פעמיים ביום: בבוקר ובלילה.
הכניסה לבית.
את וילון הטלאים, היא יצרה משאריות בד כותנה. היא אף פירסמה ספר בנושא עבודות בד.
רשומות
תגובה זו הוסרה על ידי מנהל המערכת.
השבמחק