זה מרגיש די מוזר לגלות שהעציצים וכלי האוכל החומים של בתי ילדותנו, אלה שלא ממש אהבנו, הפכו לפריטי אספנות מבוקשים ונמכרים בסכומים נכבדים. אבל זה מה שקורה בשנים האחרונות לכלי הקרמיקה של מפעל "לפיד". אספנים רבים, ולא רק בישראל, חושבים שהם אסתטיים ומגלמים בתוכם את תמצית העיצוב המודרני של אמצע המאה ה-20.
ואולי הם באמת כאלה.
מפעל "לפיד" הוקם בשנת 1951 בידי קורט מוסברג, עולה מגרמניה. הוא הוקם במקורו כמפעל לכלי סניטציה, אך עד מהרה החל לייצר גם כלי אוכל ונוי מקרמיקה. בשנת 1958 הוא נמכר למפעל "חרסה", שמייצר עד היום אסלות וכיורים. עיצוב הכלים של "לפיד" שאב את השראתו מכלי הקרמיקה הסקנדינביים המודרניים וההשפעה ניכרת בצבעי הכלים, שרובם אפרפרים או חומים ובעיטורים הגיאומטריים והמופשטים שצוירו עליהם. בשנות ה-70, החלו מופיעים על מוצרי "לפיד" ציורי אבסטרקט של ירושלים ושל סמלים יהודיים כמו צבאים ורימונים.
"לפיד" לא קיים כבר שנים רבות וגם הטעם הישראלי עבר מאז שינויים ניכרים. אך כעת, כלי הקרמיקה הנשכחים חוזרים כרטרו נוסטלגי. ואם יש לכן במחסן כד עם חותמת של המפעל, אל תמהרו להשליך אותו לפח. הוא עשוי להעשיר אתכן בכמה עשרות או מאות דולרים.
רשומות
בוקר טוב.ראיתי בעצמי בשווקים שיש ביקוש, ובאמת יש דברים מאד מיוחדים, כמו מה שהבאת בתמונה השלישית מהסוף, שהייתי גם שמחה לו היו שלי.יום טוב.
השבמחקיש לי רגשות מעורבים ביחס לכלים האלה. לא השתגעתי עליהם בעבר וקשה להגיד שכיום אני מכורה להם.
השבמחקאבל יש ביניהם כמה פריטים יפים, כמו סט הקפה שציינת, חלק מהעציצים ודמותו של שרוליק, כמובן.
מהתגובות שקיבלתי מהסביבה, התברר שכמעט לכולם היה בבית ההורים פריט כזה וכמעט כולם לא אהבו אותו. ומאידך, הכד בראש הפוסט מוטצע למכירה באי.ביי. האמריקני בכמעט 400 דולר...אז כנראה שיש מי שחושב שאלו יצירות אמנות.
קצת מבלבל.
:-).