רק מעטים מגשימים את החלום הורוד לגור בבית היסטורי עתיק עטור נוף ירוק. אבל -וכאן התפנית בעלילה- זה עדיין לא אומר ש: 1. יש להם חשבון בנק בלתי מוגבל. ו-2. שהם מציפים את ביתם בנברשות בדולח ובספות מרופדות בברוקאד.
היצירתיים שבין בעלי הבתים האלה מתייחסים לנכס שקנו כאל בד קנבס ומטמיעים בו את טעמם האישי. וכמובן שהם עושים את זה בשיא הזהירות ותוך שמירה קפדנית על אופיו המקורי של המבנה.
קתרין, יוצרת רהיטי עץ גרמניה, רכשה לפני שלוש עשרה שנים בית נטוש ורעוע בליבו החקלאי של מחוז לומברדיה, סמוך למילנו. לבית בן שלוש הקומות יש היסטוריה ארוכת ימים והאגדה מספרת, שאפילו ליאונרדו דה-וינצ'י גר בו מתישהו במאה החמש-עשרה. קתרין התאהבה במיקום האידילי, בסמוך לנהר האדה ולהרים. והיא ידעה שתוכל להפוך אותו לבית מגורים לה ולשתי בנותיה ולבית מלאכה לרהיטי העץ שלה. היא שימרה את רוחו הנזירית של המקום בעיצוב לבן, פשוט ומינימלי. היא גם יצרה חלק נכבד מרהיטי הבית במו ידיה והעניקה להם שמות משלהם, בהתאם להקשרים אסוציאטיביים פרטיים.
הצילומים נלקחו מהמגזין marie claire maison.
חזית הבית.
קתרין ובנותיה מתגוררות בקומה הראשונה. במסדרון מצויים שני ספסלים בעיצוב גולמי, שעונים לשמות "ון-גוסטב" ו"גוסטבינו". הספריה, פרי יצירתה של קתרין נקראת "נסגונה" על שם ההר שנשקף מהחלון. את שולחן המגש הקטן, שניצב על רגלי מסמר יצרה קתרין מדלת מרתף ישנה.
מהמסדרון ניבט חדרה של קתרין. בכדי לשמר את מאפייניו המקוריים של המבנה, קתרין השאירה את הרצפות שהיו בו וצבעה אותן באפור. את הארון שיצרה צבעה בלבן בכדי שיתמזג באוירה השלווה והנזירית של הבית. על הספסל מונחת עבודת סריגה. התמונה הישנה שתלויה על הקיר היא של נהר האדה. לדברי קתרין "הנוף שבתמונה דומה באופן חשוד לנוף הרקע בציור המונה ליזה של דה-וינצ'י".
קתרין אוהבת חומרים טבעיים, בעלי מראה "ברוטאלי". רצפת המטבח צופתה בבטון וכך גם משטח העבודה שמעל הארון התחתון. דלתות העץ והארונית המאולתרת שעל הקיר יוצרו מלוחות עץ ישנים. השולחן עשוי מעץ אורן פשוט ומוקף בכסאות הנמלה המפורסמים של המעצב הסקנדינבי ארנה יאקובסון.
שידת עץ האורן, שנסגרת באמצעות ענף, נקראת "Ara Pacis" על שם מזבח השלום שבנה הקיסר אוגוסטוס במאה התשיעית לפנה"ס. את אוסף כלי הזכוכית קתרין קיבלה בירושה מסבתה. כלי החימר נקנו במהלך טיולים במרוקו ובדרום אמריקה. הארונית המלבנית בפינה היתה במקור תיבה ונרכשה בסרי-לנקה.
חדר המגורים. קתרין רכשה את האקסווטוז שתלויים על הקיר באיטליה ובמקסיקו. שלוש המראות המלבניות שמונחות על האח מדגישות את לובנו של החדר. הפוף לצד כורסת העץ הוא מזכרת ממרוקו.
חדר השינה של קתרין. האוירה הנזירית נשמרת באמצעות הריהוט המינימלי. ראש המיטה בנוי משני לוחות עץ שהונחו באלכסון. הארון הצר עשוי מקרשים לא מהוקצעים שהיא מצאה בחוות סמוכות. מתחת לחלון ניצב ספסל קטן, שמשמש לנעילת נעליים.
הגינה. השולחן והספסלים בנויים מקרשים שנלקחו מאתרי בניה. בימים חמים, קתרין ובנותיה משתכשכות בנהר.
אחד הנופים היפים שראיתי לאחרונה.ההרגשה שיש כאן היא של לגור בתוך ציור.משגע ביופיו!
השבמחקאכן נוף מקסים, ציפי...אבל רק מעטים זוכים לגור בבית פרטי בתוך נוף כזה או דומה לו. וכאן נכנס המסר הדידקטי שלי: גם אם אתם גרים בבית משותף עם 41 משפחות, ומה שמקיף אתכם הוא נוף עירוני של רבי קומות, עדיין אפשר לעשות עם זה המון. עדיין אפשר ליצור חיבור בין הבית לנוף, כמו שעשתה קתרין ולהוציא מזה משהו אסתטי ואפשר לעשות את זה בתקציב נמוך.
השבמחקהי.את צודקת,ואני ממש מנסה, ולא תמיד מצליחה, בשל אילוצים שונים , להשיג את מה שאני באמת רוצה! מה שכן הדירה משקיפה על פארק, לפחות זה מנחם!
השבמחקיש לך פארק מול החלון? ענק! הוא עושה לך 80% מהעבודה...שלבי כמה פריטים ירוקים בעיצוב וכבר יווצר חיבור. לי יש שני עצים מול החלון. אני כמעט תמיד משאירה את התריסים בסלון פתוחים וכל מי שנכנס אלי הביתה, בטוח שהוא נמצא ביער ולא בדירה עירונית סטנדרטית...
השבמחק