"עולם המבוגרים לא מתאים לי" אומרת דברינה פראט, אמנית קולאז' אמריקנית מוערכת. "אני רוצה לחיות בעולם של עצים עם סוכריות ורודות ושפנפנים מקפצים. במקום שבו הלבבות טהורים. שם הילד הפנימי שלי יוכל להסתובב חופשי".
כמה מעודד לקרוא את הדברים מפיה של אשה בגיל העמידה, שרק לפני שנים ספורות גילתה את אמנות הקולאז' וחייה -כך היא מספרת- השתנו כליל. גם חשבון הבנק שלה, חייבים לציין, לא סובל מאז הגילוי המבורך. היצירות קטנות המימדים שלה נמכרות בחנויות וירטואליות נחשבות (וגם בebay ) בסכומים נאים מאד.
דברינה נולדה למשפחת אמנים והתנסתה במדיומים אמנותיים שונים, לפני שמצאה את מקומה בממלכת הקולאז'. רוב היצירות שלה הן תלת מימדיות: קופסאות, צנצנות, בלונים פורחים או כריות לסיכות, שכמעט תמיד יימצאו בהן ילדים ויקטוריאניים מתוקים, פרפרים, המון צבע ואבנים נוצצות. "האמנות שלי משקפת את החיפוש אחר הפשטות, הטוהר ועדינות הלב" אומרת דברינה. "אני עצמי מעולם לא התבגרתי".
ויש לה גם מוטו מועיל לחיים: "טפחו את הילד הפנימי שלכם ואיכלו הרבה קאפקייקס!".
חומר נוסף על דברינה פראט ועבודותיה תמצאו בבלוג שלה.
רשומות
חייבת לומר שמשהו בעבודות נורא העציב אותי,
השבמחקהדמויות בשחור לבן, גזורות מתוך חיים אחרים אל תוך צבעוניות לא אינהרנטית,
יש בזה משהו מדכא משום מה.
אבל באמת שזה יפה להפליא.
שלום יעל,
השבמחקכל אדם מגיב אחרת לעבודות. אבל דברינה פראט היא לא היחידה שמשתמשת בדמויות גזורות בעבודות שלה. כמעט כל יוצרות הקולאז'ים עושות כך. הן מפתחות תצלומים ישנים של ילדים/ אנשים ושותלות אותן בתוך הקולאז'ים שלהן בהקשרים חדשים, עצובים או שמחים. ולפעמים, דווקא ההנגדה הקיצונית היא המטרה. אם שמת לב, דברינה מהשתמשת באותן דמויות בעבודות שונות.
:-).
בשיטוטיי בגוגל ראיתי עבודות של אמנית ישראלית בסגנון קולאז'י דומה רק הרבה יותר שמח ומחוייך.
השבמחקקוראים לה מרב פייגלין ואני מאוד אוהבת את "הראש" שלה. (בחיים לא נפגשנו).
אפשר לראות את יצירותיה באתר בשם "פיק פונג"
המציג הרבה אומנים ישראלים בתחומי צילום וציור.
ויש לה גם אתר:
www.meravart.com
אם הקישור לא הצליח לי, שווה לטרוח ולחפש אותה בגוגל.
תודה על הלינק :-).
השבמחקאהבתי את עבודות המוזאיקה שמוצגות שם. חלקן ממש יפות .
:-).
אכן עבודות יפות,
השבמחקסגנון אחר משל דברינה פראט,
הרבה יותר הומור ותעוזה...
מחכה לפוסט הבא