יום רביעי, 6 באוקטובר 2010

exvotos מקסיקניים.


לנו יש מזוזות ופתקים בכותל ואילו למקסיקנים יש exvotos (שנקראים גם: ex-votos ו-retablos או milagros).
exvoto בספרדית היא "מן הנדר שלי". האקסווטוז המקסיקניים המסורתיים הם מכתבי תודה מצויירים, שנכתבו על לוחות פח קטנים. בכולם תוארו קטסטרופות כמו  מחלות קשות, תאונות, נגיחות שוורים ושאר אסונות, אשר נפלו על ראשו של נותן האקסווטו ואשר תודות להתערבות ישו/ מריה/ קדושים מקסיקניים, הסתיימו בטוב.  האקסווטו מורכב מציור חובבני, שמתאר את אירוע הביש, ציור של הקדוש שאחראי לנס המיוחל וכיתוב קצר ומתוארך, שבו מתארים ניצול האסון או קרוביו את האירוע ואת סיומו המבורך ומודים לקדוש שהעטיר עליהם מחסדו. את לוחות הפח המאויירים היו תולים על מזבחי כנסיה לשמחתם של המאמינים המקומיים.
במאה ה19 וגם במאה ה20,  רוב נותני האקסווטוז היו כפריים אנאלפביתיים. ולכן, מי שציירו וכתבו את תכני ההודיה היו ציירים מקומיים, חובבנים ברובם, שהתמחו בסוגה.

בעשורים האחרונים, הופנתה תשומת הלב לייחודם האמנותי, הנאיבי של האקסווטוז והם הפכו לפריטי אספנות מבוקשים וכיום, מחיריהם מרקיעי שחקים. מחירו של אקסווטו מקורי -מלפני כמאה שנה או פחות- יכול להמריא ללא מאמץ, לאלפי דולרים.  בשנים האחרונות, התפתחה במקסיקו תעשיית אקסווטוז חדשים וממוסחרים, חסרי ערך אמנותי שנמכרים בסכומים נמוכים.  וכמובן, שהם לא משתווים להוקרות התודה התמימות, שקשה יותר ויותר למצוא אותן. 


הכיתוב: לחוזה מריה לינו קרה הדבר ב17 באפריל שנת 1901 . הוא נפל לתוך באר בעומק 10 מטר ונפגע בצלעותיו. וכשראה שהוא במצב כה נורא, התפלל לגבירתנו מסאן-חואן והבריא. ולכך מקדיש הוא את הציור.










הכיתוב: זה קרה למרטין רמירז, שנאסר בעוון אשמת שווא והיה בסכנה לאבד את חייו. והוא מוקדש ע"י סבתו הנדיבה לחזיון הניסי של בית החולים של סלמנקה. וכמו נס, הוא השתחרר. ולכן מוצגת העבודה במקדש הקדוש בשנת 1923 ע"י סבתו הנדיבה קנדלריה אונטה.








הכיתוב: אני לורטו אריסולה מעניק תודה אינסופית ללורד של בית החולים של סלמנקה, על הפלא שעשה איתי ברגע ניסיון שבו מצאתי את עצמי, כש36 חיילים באו לקחת אותי מביתי והשגתי את חירותי. לזאת אני מקדיש את הריטבלו הזה.








הכיתוב: אני מודה לקדוש אנטוניו, שעשה את הנס והקל על בני במחלתו המסוכנת. נשבעתי בכל לבי לקדוש אנטוניו והבטחתי לפרסם את הנס והיום אני ממלאת את הבטחתי ונותנת תודה אינסופית . אנג'לה טרוחילו, אקאמברו, גואנחאטו.






הכיתוב: מצאנו את עצמנו בסכנה חמורה של מוות בגלל התהפכות האוטובוס על גשר זינזימאו, ב29 למרץ 1941. הנוסעות נפצעו. רק אנחנו ניצלנו בנס של הקדוש מארארו, שאליו התפללנו וניצלנו.












הכיתוב: כשבעלי עזב אותי, נאלצתי לקבץ נדבות. ולרוע מזלי, כספי נגנב בידי קוף כייס. ביקשתי מהניניו של אטוצ'ה לעזור לי ותודות לו, אני והקוף הגנב שותפים עכשיו והוא מתחלק איתי ברווחיו. הכל נהדר ואפילו יש לי מספיק כסף, כדי לשים (כמנחה) לניניו בסלו הקטן.





4 תגובות:

  1. מעולם לא שמעתי על המנהג המקסיקני הזה עד היום. יש בו משהו תמים ויפה.

    ולגבי הקוף הכייס - I'm speechless! לפי הציור גם לאישה שמנפנפת במטאטא בפני החתולים בלילה יש פוטנציאל הזוי :-)

    השבמחק
  2. שני האקסווטוז האחרונים הם חדשים וממוסחרים (ראית פעם קוף שמוכן להתחלק ברווחים שלו עם מישהו? ועוד קוף כייס???).

    :-).

    השבמחק
  3. שילה שלום, נעים להכיר, בלוג מקסים!, הוספתי אותך לקישורים אצלי, ואני שמחה ללמוד דברים חדשים. עיצוב עניין אותי וריגש אותי תמיד, ונראה לי שאראה אצלך דברים מאד יפים.

    השבמחק
  4. ברוכה המצטרפת, ציפי!

    המון תודה על צירוף הבלוג שלי לבלוגרול שלך :-).

    אני מעדכנת את הבלוג כל יום או יומיים (למעט נסיבות חריגות). מקווה שתיהני ממנו.

    :-).

    השבמחק