מריג'ה דה-מאאר ההולנדית היתה בת 54, כשהחליטה לפתוח בקריירה חדשה בתחום האמנות. ומאז שסיימה לימודי אמנות וצילום, היא משוטטת עם מצלמתה בארצות אסיה והגוש המזרחי ומנציחה חללים ביתיים.
היא מסבירה את עבודתה: "בתים מספרים סיפורים על אנשים. בחללים ציבוריים, אנשים נוטים ללכת בתלם האופנות והטרנדים הגלובאליים. בבתים שלהם הם נוהגים אחרת. החלל הביתי הוא המקום היחיד, שבו אנחנו באמת מבטאים את עצמנו ושם מסופר הסיפור האישי שלנו.
אני לעולם לא נוסעת במסלול קבוע מראש. הטיולים שלי מונחים על ידי האינטואיציה וההתנסויות לאורך הדרך. דרכים שמושכות אותי, אנשים שאני פוגשת וסיפורים שאני שומעת. הדלתות שאני נוקשת עליהן, רק לעיתים נדירות מרמזות על מה שמסתתר מאחוריהן. התמונות שאני מצלמת משקפות את ההתרשמות הראשונה שלי. אני מצלמת הכל באור טבעי.
רבים מהחללים שאני מצלמת, משקפים חיים דלים וחסכניים ודיירים שיכולים להביע את אישיותם באמצעים מועטים מאד. כל מה שמצולם בתמונות, היה שם קודם. אני לא מזיזה ולא משנה כלום. התמונות שלי מספרות את סיפורם של האנשים האלה, סיפור שהוא מעבר למציאות המטריאלית".
ובאמת, החדרים הריקים מאדם שהיא מצלמת, נראים כאילו נעזבו לפני רגע והם מלאים בסימני פעילות אנושית.
סדרת התמונות הזו צולמה במונגוליה. עבודות נוספות של מריג'ה דה-מאאר אפשר לראות כאן.
רשומות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה