אמן אורח: סיפריין טוקודאגבה.

אמנות אפריקנית אומרת לרובנו מסכות שבטיות ותופי טם-טם. כמעט כלום לא ידוע לנו על העשייה היצירתית, שרוחשת כעת ברחבי היבשת השחורה. וזה הפסד ענק, כי קורים שם דברים כל כך מרתקים. היוצר האפריקני -זאת יש לדעת- לא פועל אף פעם בחלל ריק. הוא מגיע תמיד מתוך מסורת מקומית עשירה של פיסול, ציור, אריגה וקליעה ומתוך עולם מורכב של אמונות דתיות וסיפורי עם עתיקים. והוא תמיד נדרש להתחבט בקונפליקט שבין סגנון החיים המסורתי למציאות העכשווית התובענית. ואת כל אלה הוא מטמיע ביצירתו האמנותית. והוא עושה את זה בדרכו שלו, שלעיתים קרובות היא פוליטית, לעיתים מחאתית ולרוב אישית מאד.

סיפריין טוקודאגבה, צייר ופסל נערץ מבנין, הלך לעולמו לפני שנה בגיל שבעים ושלוש. הוא גדל באבומיי, בירתה העתיקה של המדינה המערב אפריקנית והחל את דרכו כמשמר של מקדשי העיר העתיקים, שקירותיהם מעוטרים באיורים ובתבליטים. במשך שנים, הוא גם יצר בעצמו תבליטים ופסלים ממלט. בשנת 1989, כמה מעבודותיו הוצגו בתערוכה בפאריס והוא החל לצייר ציורים גדולי מימדים על בדי קנווס. כמו תושבי בנין אחרים, גם טוקודאגבה האמין בדת הוודו והקדיש לה את יצירתו. בכל ציוריו כמעט, מופיעים סמלים של הדת, כמו דמות הקרפד, שמגלמת את אל המים טוהוסו ונחש הקשת בענן, שמייצג את אל המיניות דא. אך טוקודאגבה טען את ציוריו במשמעויות עמוקות יותר מאשר סימבוליזם דתי גרידא. דמויותיו מתכתבות עם הפולקלור העממי, עם אמנות הקומיקס ויש להן אישיות מסתורית ומורכבת משלהן. 

וכך פירש טוקודאגבה את עבודתו: "עבורי, אמנות היא משהו שמגיח ממהותי הפנימית. האמנות היא ייצוג של מחשבות וידע. זוהי ספירה עליונה, מצודה של פילוסופים. הערך האמנותי גדול מדי להסבר. האמנות נמצאת בתוך ראשי".