יום חמישי, 26 באפריל 2012

מתחם בית הנערה בהוד-השרון.


יום העצמאות היום, אבל לי זה לא ממש משנה. שאלת הישראליות ממילא מעסיקה אותי לאורך השנה כולה. התנסות אישית ארוכה וכואבת שעברתי בשנים האחרונות, טילטלה אותי מהיסוד. אם בעבר סברתי, שהשחיתות והניכור בממשלה ובבתי המשפט הם גזירת גורל, שאי אפשר להתנגד לה, כיום אני יודעת, שההיפך הוא הנכון. ברור לי, שאסור לנו להסכים בשתיקה נכנעת למעשי הנבלה שנוכלי המערכת מבצעים בנו. מתוך נסיוני אני טוענת שאנחנו, האנשים נקיי הלב שחיים פה, חייבים להילחם בתופעות האלו בכל כוחנו. ושיש לנו את הכוח לשנות. אם רק נעצור את התקליט השרוט, שמנגן לנו בראש נונסטופ: "הכל אבוד", "ככה זה" ו"חבל על הזמן".

אבל הישראליות היא עניין גדול יותר משחיתות שלטונית. ומבחינתי היא בעיקרה תחושות והבזקי זיכרון, שצצים להם פתאום, מתוך השיכחה: שדרה של אקליפטוסים, האור המסמא בשמי הקיץ, סדינים מכובסים משתלשלים ממרפסת. הם ורבים שכמותם מזכירים לי שישראל עדיין כאן, למרות הכל. 

שרון רז, שעל עבודתו כתבתי בעבר פוסט, מנציח עבורי את ישראל הנעלמת טוב יותר מכל צלם אחר. וזאת למרות שהוא לא צלם אלא אדריכל, שמתרוצץ ברחבי המדינה ומצלם בכפייתיות בניינים ישנים ונטושים, שצפויים להיהרס. לשרון אין יומרות אמנותיות. כוונותיו תיעודיות לחלוטין, אך דווקא הוא מצליח ללכוד את אותה תחושה ישראלית חמקמקה שגונבת לי את הלב. 

לאחרונה, הוא פירסם בבלוג שלו, נטוש, צילומים ממתחם "בית הנערה" בהוד השרון. "בית הנערה" היה בעברו פנימיה לילדים ובני נוער ממשפחות הרוסות. הוא נסגר בשנת 2003 וננגס בשיני הזמן והעזובה. אבל כמה שהוא נפלא עם בנינייו הארוכים מטוייחי השפריץ ועם צמחייתו הפרועה, שלא נגזמה כבר שנים. איזה זמר אהבה נושן מזמרים מגרש הכדורסל, שבילי הבטון האפורים ומגדל המים. ומה יותר מנחם מנדנדות הצמיגים ומהאיצטרובלים היבשים, שצנחו על החול.

































    
    

4 תגובות:

  1. פוסט מרגש שלך (ופוסט מרגש של שרון רז).
    תמי

    השבמחק
  2. הרבה רגשות של שמחה וחלומות, ותקוות, בוודאי גם רגעי עצב, אגרו הקירות האלה...
    זה תיעוד מרגש מאוד. הצילומים מדברים בעד עצמם.
    קשה להיות עדים למראה של התפוררות.
    תודה טלי,
    מירה
    אגב, את מכירה את האתר הזה?
    http://hamordim.wordpress.com/

    השבמחק
  3. היי תמי ומירה :-),

    תמי- בתים ומבנים ישנים הם מעצם טבעם יצורים מרגשים.

    מירה- לגבי בלוג המורדים- אני מכירה אותו והוא מקסים לגמרי, לדעתי...אולי אעשה עליו פוסט בעתיד לטובת הקוראות מחו"ל.

    לגבי מבנים ישנים- יש איזו התעוררות בנושא ויש כיום אדריכלים ישראליים שמתמחים בשימור, הבעיה היא כפולה: ק"כ- המון מבנים נפלאים כאלה כבר נהרסו. ושנית- הבניינים האלה יושבים על קרקעות יקרות והמון יזמים חולי כסף לוטשים אליהם עיניים. תצרפי לזה את ראשי העיריות המושחתים, את הגורמים הממשלתיים, שגם הם לא חפים משחיתות ואת הלהיטות הישראלית לגור בבית "חדש לגמרי", בלי שום עבר ותקבלי תוצאה עגומה מאד...ולכן, לדעתי שרון רז עושה עבודת קודש, מאד ייחודית ואמיצה.

    השבמחק
  4. wow כואב הלב לראות את המקום הנטוש ,
    מאוד עצוב שאין משקמים את המקום למען שיקום של נצרכים ולצערי לא חסרים כאלה.
    עצוב שהכסף מעוור את עיני הנוגעים בדבר.
    ולך מגיע צלש על מלחמתך ארוכת השנים בממסד המושחת על מנת להוציא את הצדק לאור.

    השבמחק