הדירה של גאבור בבודפשט.

שואלים אותי לא פעם, על סמך מה אני מגדירה עיצוב פנים מסויים כטוב ומעניין ועיצוב אחר כריקני ומזויף. הלוואי שיכולתי לתת תשובה מנומקת. עיצוב פנים הוא בסופו של יום, עניין של טעם והטעם האישי שלי לא טוב ונכון יותר מטעמו של אף אחד אחר. וגם לא פחות. טעם הוא עניין מתפתח, שמכיל המון רכיבים אישיים ואובייקטיביים. חלקם  רציונאליים ומבוססים על כללי הזהב שנלמדים בכל מכינה לעיצוב. וחלקם נובע ממחוזות עלומים, שרק חוקרי מוח יוכלו, אולי, להגדיר. במקרה שלי, נדמה לי שהזמן וריבואות צילומי הבתים שראיתי, חידדו אצלי את האבחנה בין חללים ביתיים מתוכנתים, שנועדו לשווק סגנון חיים מלוקק, לבין חללים שצמחו והתעצבו בדרך טבעית ומבטאים את העדפותיהם האישיות של מי שגרים בהם.

וכזאת בדיוק היא הדירה של גאבור בבודפשט. גאבור מתגורר בבנין אפרורי, שאותו הוא מכנה "המגדל". דירתו הקטנה נראית ענייה: הספות בסלון ראו ימים טובים יותר וחדר השינה מקרין סגפנות דלה. העיצוב של גאבור איננו, בשום אופן, דגול או מרשים. אבל בעיניי, הוא כן עיצוב מעניין. יש פה חיבור לא צפוי בין אפרוריות מזרח אירופאית מיושנת לבין עדכניות מערבית. מזוודת המתכת שהפכה לשולחן קפה סלוני, האריחים הצבעוניים על קיר המטבחון, פינת האוכל שמחברת כסאות הונגריים נושנים עם כרזה מצחיקה, מפת הקרושה על שולחן חדר הרחצה. כל הפרטים הקטנים האלה מסגירים את העובדה שלגאבור יש מגע אישי משלו. שבדרכו המינורית, נטולת היומרה, הוא יצר מראה קצת שונה. מראה שלא יזרח לעולם בשום מגזין דקור, אבל יש בו משהו כן ונכון. ויותר מזה אני לא יכולה להסביר.