בית סירה על הנילוס.

קהיר היא עיר מאד לא רגועה בשבועות האחרונים. אבל ספק, אם המהומות בכיכר אל-תחריר מדירות שינה מעיניו של מייקל פסטור. הוא בחר בחיי שלווה על סירת נהר ישנה על הנילוס והחיים מקו המים נראים אחרת מאלה שעל פני האדמה: "החיים על המים מזכירים לנו כל הזמן, שכמו נהר, החיים שלנו נעים כל הזמן", הוא אומר בשלווה פילוסופית. 

פסטור, מעצב טכסטיל שוויצרי בן שישים ושמונה, חי במצרים כבר עשרות שנים. מתוכן, הוא גר כשלושים שנה עם בת זוגו ואם ילדיו באיזור כפרי מרוחק. אולם לפני שש שנים, החליט לחזור לגור בקהיר. זו היתה הזדמנות פז עבורו להגשים חלום ישן ולעבור לגור בבית סירה על הנילוס. הוא רכש ספינה ישנה ודולפת ובמשך חצי שנה, שיפץ אותה והתאים אותה לצרכיו.

בית הסירה מעוצב בעשרות בדים רקומים מאוזבקיסטאן, סין, לאוס והודו, וברהיטים אקזוטיים שפסטור אסף במהלך עסקיו וטיוליו בעולם.  "בית הסירה משרה עכשיו תחושת הידור ושלווה, שחשובים לי" הוא מסכם בסיפוק. 

הצילומים נלקחו מNew York Times Magazine .  

מייקל פסטור בחזית בית הסירה שלו.  

בית הסירה הוא נייח וללא מנוע. במהלך השיפוץ, פסטור התקין בחדרי השינה ובמטבח מיזוג אוויר. חדר המגורים שממוקם בקדמת הספינה נהנה מרוח הנילוס.

הספה בחדר המגורים הפתוח מכוסה בבדי סוזאני. השרפרף המחומש משמש כשולחן ובשעת הצורך- גם כתנור.  

הוילונות המאולתרים על ארונות חדר השינה נרכשו במהלך טיול במרכז אסיה. מיטת הטיק היא מאינדונזיה.

מעל שולחן חדר האוכל, תלוי מלאך עץ שפסטור רכש ברג'אסטן. מושב הספה מכוסה בבדים ישנים.  

התיבה הגדולה והמעוטרת בחדר המגורים היא משנות ה-20 והיתה במקור תיבת נדוניה מצרית.

את פסל העץ של החתול, פסטור רכש בלוקסור ממצרי קשיש, שמגלף פסלי חתולים, שמועתקים מדמויות החתולים, שנמצאו בקברי הפרעונים.  

אריחי הקרמיקה המצויירים מעל האמבט יוצרו בבית הספר לקדרות, שמנהלת שותפתו לחיים של פסטור. הוא אסף אותם במשך שנים ולטענתו, האמבט הוא המקום האידיאלי להציג אותם.