בגלגול הבא, אני רוצה להיות שיח קקטוס על אדמת מארפה. מה טוב יותר מלהתבשם באויר המדבר הטקסני בין בתי העיירה האופנתית, שמצטלמים למיטב המגזינים וספרי העיצוב? בתים, שכל אחד מהם הוא יקום מונוכרומטי של טעם מינימליסטי מהודק? לזכותם של בתי מארפה ייאמר, שהמראה שלהם לא צועק "היי, השקיעו בנו המון כסף", גם אם המון כסף אכן הושקע בהם. מדבר ולוק מסוגף הולכים טוב ביחד והמעצבים היקרנים שנשכרו לרהט ולאבזר אותם, יודעים זאת היטב.
אמליה והולדן שאנון רכשו לעצמם בית נופש בן מאה שנה בעיירה ושכרו את שירותיה של האדריכלית הטקסנית ברברה היל לעצב אותו. היל ידועה בעיצובים המודרניים ומצומצמי הרהיטים שלה וזה בדיוק מה שמשפחת שאנון רצתה: בית רגוע, נטול טלוויזיות ומחשבים, שבו יוכלו לשחק משחקי קופסה ולהכין ארוחות ערב בחצר.
היל חיפתה את קירות הבית בטיח בעל גימור גיר ואת הרצפות בלוחות עץ אורן לבנים. חלק מהרהיטים הם קלאסיקות עיצוב של מודרניסטים דוגמת צ'רלס וריי אימס וג'ורג' נלסון. והמראה הכולל פשוט ושקט ועם זאת, רב רושם.
הבית הופיע לאחרונה בספר Interiors Now בהוצאת Taschen. עיצובים נוספים של ברברה היל תוכלו לראות באתר של חברת העיצוב שלה.
רשומות
הי.אני מאד אוהבת את הסגנון והריהוט, אבל חייבת קצת חום. הייתי מוסיפה דברים לקירות-תמונות, פסלים, אבל אני מבינה שזה הסגנון.
השבמחקזה באמת הסגנון. מינימליזם. אקססוריז מיותרים יקלקלו כאן.
השבמחקאגב, זה סגנון עיצוב שמאד מתאים לבלגניסטים ולאגרנים, שרוצים להפסיק לאגור ג'אנק בבית. בבית מינימליסטי, כל כוס קפה מיותרת על השולחן צורמת לעין וכך אפשר למנוע בלגן ועומס יתר.
כן את צודקת. אני נמצאת בין האגרנים, לבין האהבה לסדר, ולמדתי לתת, נתתי ריהוט כמעט מלא של הבית הקודם שלי, ועכשיו אני מסדרת מחדש ומעט..
השבמחקאני נהייתי אלרגית לג'אנק במהלך השנים (כמובן שההגדרה של ג'אנק היא אישית).
השבמחקחפצים מיותרים מפריעים לי מאד. וגיליתי שכמה שיש פחות מהם, כך הבית מתופעל טוב ויעיל יותר.
חוצמזה, שנורא כיף לתרום ולתת משלנו לאחרים.
:-).