תמונות ממוסגרות של פרפרים וחרקים משומרים הן לא להיט בישראל, אבל בארצות אנגלוסקסיות סוגת הדקור הזו מושרשת ואהודה. היא משתלבת היטב ברוב סגנונות העיצוב הקיימים (גות', תעשייתי, וינטאייג', קאנטרי ושאבי שיק, לדוגמא) ועכשיו, כשטרנד מקבצי התמונות על הקיר נמצא בשיאו, היא נראית עדכנית מתמיד. נסו לדמיין קבוצת מסגרות פשוטות ובתוכן פרפרים מרהיבי כנפיים תולה על הקיר שלכן ותווכחו בעצמכן, שמדובר בשיחוק מנצח.
החנות האמריקנית המקוונת Butterfly Designs מציעה מבחר גדול של פרפרים, שפיריות, עשים, חיפושיות ושאר חרקים משומרים מכל העולם, במסגרות עץ שחורות ובעיצוב פשוט ומיושן. ולא צריך יותר מזה. קסמם של האובייקטים המכונפים ממילא עושה את כל העבודה.
רשומות
אני מתפלאה עליך.
השבמחקדוקא את שידועה בתור צימחונית אדוקה,
איך את מעודדת את התופעה הנוראה הזו? הרי בעלי הכנף ניצודים, מומתים, מיובשים ומוצמדים בסיכות ללוח, בשביל להוות דקורציה!
מה רע בתמונה מספר? בצילום? בדף מלוח שנה?
למה דוקא את הדבר האמיתי?
ממך לא ציפיתי...
הי טלי,
השבמחקהמון המון זמן לא כתבתי כאן, אבל עקבתי אחרייך כל יום :) פשוט אחרי שכל יום כל היום מתעסקים בבניית הבית, בסוף היום לא נשאר כח לכתוב. אז עכשיו אני כבר לילה שני בביתי החדש וסוף כל סוף אני מגיבה. :) התגעגעתי.
הפעם, החזרת אותי באחת לשבתות בבסיס. המפקד שלי, מלבד היותו קצין בשריון, היה גם חוקר חיפושיות, שאפילו גילה כמה חיפושיות חדשות למדע, שאחת אף קרויה על שמו. בכל מקרה, בזמן המת בין סוף העבודה ובין קבלת השבת, במקום לנוח בחדר הייתי יושבת במשרד וגוזרת בקבוקי קולה שעתידים היו להפוך למלכודות שיפוזרו בשטח במהלך השבת. אז איך צדים חרקים? קוברים את החלק העליון והגזור של הבקבוק בחול כך שהקצוות לא יבלטו והחיפושית תלך ותיפול ישר לתוך הקונוס שנוצר. בפקק מניחים נוזל רעיל בעל ריח שמושך את החיפושית והורג אותה במקום מבלי להזיק למבנה שלה. אחר כך, יושב המפקד במשרד, פותח את הפקק בו נחה החיפושית על משכבה ומשפד את ציד השבת על סיכות קטנות וחדות מעל חתיכת קלקר לבן.
אז הרגשתי כאילו יש לי חלק בתגליות מדעיות, על אף תחושת הקבס החזקה שאחזה בי תוך כדי. נגעלתי, התקוממתי והסתקרנתי כאחד. אותן תחושות שעברו בי למראה ומקרא הפוסט הנוכחי. להתבונן ולבחון חרקים מקרוב, מבלי שיברחו, או יפרשו כנף, זה מרתק. אלו חיות מהפנטות, מושכות באקזוטיות שלהן, חיות לכודות שלוכדות את עינינו. אבל אני חייבת להסכים עם האנונימית מעלי (חוץ מהפולניות הגסה בשתיים וחצי השורות הראשונות והמשפט הסוגר) שלהרגן רק כדי לתלות אותן על הקיר זה די פרוורטי. אולי אני מרמה את עצמי, אבל זה סוג של טקסידרמי, וטקסידרמי לא עושה לי את זה.
אבל את כן :)
כיף לחזור לכתוב לך
קרן
היי קרן ואנונימית,
השבמחקלעניין הפגיעה בבעלי הכנף: אני לא מתיימרת להיות הסניגורית של מי שהורגים חיפושיות ופרפרים כדי לתלות אותם על הקיר. מאידך, כל מדינת ישראל ואני מאמינה שגם אתן, קוטלת כל קיץ מיליוני זבובים, ברחשים וחיפושיות בדרכים מזעזעות לא פחות: ריסוס ג'וקים, זבובים ויתושים בחומרים כימיים, מתקנים שמושכים אליהם יתושים ואז שורפים אותם וכו...ויש לי סיבה טובה לחשוד שגם אתן משתתפות במשחק.
כל נושא הפגיעה בבעלי חיים באשר הוא לוקה בצביעות רבה: כשנוח לנו, טעים לנו או עוקץ לנו- אנחנו מוכנים להקריב אותם בלי למצמץ. אבל כשמישהו תולה אותם לקישוט על הקיר, אנחנו מזדעזעים עד עמקי נשמתנו.
זה לא הופך את תמונות הפרפרים/ חיפושיות למוסריות יותר או פחות. אבל הן מוסריות באותה מידה של ציד חיפושיות ומקקים לצרכי מאכל (תשאלו מיליארד סינים ותאילנדים מרוצים) או לריסוס ג'וקים בK-300. אם כבר- אז כבר.
קרן: גמני התגעגעתי ותהיתי לאן נעלמת...שקלתי לשלוח לך מייל, אבל לא רציתי להיות נודניקית. מאד שמחה שחזרת לכתוב ואני שמחה לשמוע על הבית החדש. מזל טוב!!! מקווה שקיבלת פה כמה רעיונות לעיצוב.
חיבוק גדול
:-).
נכון שאנחנו הורגים חיות בלי הרף, אבל מיסגור החיה ותלייתה לראווה משדרים מסר אכזרי, לטעמי. אף שבהחלט מדובר במייצג מרהיב, הייתי מעדיפה שלא יתווספו בישראל שדות קטל נוספים... יש לנו מספיק גם ככה, לצערי.
מחק