יש פוסטים שהם לא כמו כולם. הפוסט הזה שייך למשפחה המלכותית, כי הוא עוסק בדירה של תחיה וגם במעט גאווה ישראלית, שאנחנו לא משופעות בה. אז סילחו לי שאני לא אובייקטיבית (ושמחה שלא).
את תחיה אני מכירה היכרות וירטואלית אינטנסיבית, כבר מספר שנים. ולמרות שעדיין לא נפגשנו, אני יודעת עליה די הרבה: היא מתגוררת בנהריה עם בעלה ובתה, היא מעצבת טקסטיל במקצועה אבל גם מציירת, כותבת ומבשלת נהדר. היא קוראת הספרים המהירה ביותר בגליל המערבי, יש לה חוש הומור חד פעמי והיא אשה אכפתית ומעורבת, שלא תיתן לשום עוול או אפליה לעבור מולה ברחוב מבלי שתטפל בהם בנחישות הנדרשת.
תחיה, וזה חריג למדי בארצנו, לא מתייחסת בכובד ראש לטרנדים ולאופנות חולפות. יש לה את התעוזה לעצב את חייה ואת ביתה כמו שהיא אוהבת והשאלה מה תגיד השכנה בדלת ממול לא מטרידה אותה. וכשהפציעה לפני זמן מה, תחרות הבית הצבעוני השנתית של המגה-אתר Apartment Therapy (שעליה כתבתי בעבר), היא שלחה לשם את צילומי חדר המגורים/ פינת האוכל שלה והוכנסה בקטיגוריית החדר הצבעוני הבינלאומי. אני אודה לכן מאד, אם תצביעו עבור החדר בלינק הזה, גם כי מאד מגיע לו וגם כדי לקדם את העיצוב העצמי הישראלי, שעדיין נמצא בחיתוליו.
זו לא הפעם הראשונה, שאני רואה את צילומי דירתה של תחיה ורווה נחת מהעיצוב המקורי והצבעוני שלה. הבית שלה הוא תחיה ובני משפחתה, בלי שום זיופים ועיגולי פינות. ומדוע שאני אספר על הדירה, אם תחיה עושה את זה הרבה יותר טוב ממני? אז הנה, הבמה כולה שלה:
"לצערי, לא עברתי מהעיר הגדולה אל הכפר, אני לא גרה על שפת נחל ולא טווה את חוטיי בעצמי (לפעמים, טווה סיפורים) או מגבנת את גבינותיי. חיה חיים בורגניים בנהריה על שפת הים התיכון. הטעם שלי הוא אקלקטי והרעיון המרכזי בבית שלנו הוא שיהיה שמח ונעים. אין חוקים בעניין הצבעים או שילובי הסגנונות. פריטים יקרים מטולמנ'ס שוכנים כבוד ליד רהיטים מחנות פושטית מנהריה והרבה דברים צבעתי בעצמי".
"את כלוב הציפורים קניתי מאמן חיפאי שעמד ברחוב וצבעתי בתכלת. באיזשהו שלב, הוא הפך לארגז של כל צעצועי החיות שבבית. הכל בבית שלנו הוא מזדמן וקשור לחיים שלנו".
"כרזת "הארץ" היא השנה טובה, שהארץ שלח למנוייו. כשחזרתי מחופשת החגים, מצאתי אותה בערימת העתונים שלי ומיד החלטתי למסגר. בסוף דווקא הדבקתי אותה על קאפה וכל העבודה עלתה 60 ש"ח".
"על הקירות תלויים ציורים שלי, של בתי וכל מיני דברים מזדמנים. למשל, דף שבתי הדפיסה בסונצ'ינו, עיירה קטנה באיטליה, שבה הדפיסו את התנ"כ המודפס הראשון ושם נתנו לבתי את הכבוד להדפיס את הדף הראשון של ספר בראשית, דבר שהיה מרגש בצורה שקשה לתאר".
"זאת הספריה. אני מעריכה שיש לי אלפי ספרים בבית".
"השטיח על הקיר בחדר השינה הוא מהחנות "חפצים"".
"על הארונית נמצא פסל קטן מזכוכית, שקנינו באיזה מוזיאון נפלא בהרים ליד קיוטו, ביפן".
"על דלת המטבח תלויה כרזת פרסומת של חברה לייצור גלידות. זו כרזה שהיא גם מחירון ותלויה בדרך כלל בדוכני גלידה. מצאתי אותה ברחוב אחרי סופה, בחורף שעבר, כנראה עפה מאיזה קיוסק...היא נראתה לי כל כך מתאימה למטבח שלי, אז הבאתי אותה הביתה".
"יש לי גם קצת ברווזים וחדר אמבטיה שמזכיר דירת סטודנטים, בגלל חרדת השיפוצים שלי נבצר ממני לשפץ אותו, אבל הוא חמוד ומשמש היטב למטרתו".
מקסים ומרגש!
השבמחקסתיו
שיטוט בבית הצבעוני והיפה משמח את הרואה.
השבמחקבית שמח צבעוני ו...ישראלי. הכי טוב. הצבעתי והגבתי. שיהיה בהצלחה
השבמחקהי שילה,
השבמחקכבר לפני כשבוע נרשמתיוהצבעתי. נדמה לי שהייתי מס' 56. לגמרי במקרה שמתי לב שיש תחרותוכל כך התלהבתי לראות פיסת יופי מהארץ:) באתר עיצוב בינלאומי.
הדירה עוצבה בטעם אישי שובה לב ומשדרת המון אופטימיות. והספרים הרבים...
כיף גם לדעת יותר על אישיותה הנפלאה של תחיה.
מאוד נהניתי לקרוא מה שכתבת.
תודה,
מירה
היי קרן ומירה (חיבוק),
השבמחקתודה מקרב לב, על ההצבעות לבית של תחיה.
מירה- תחיה היא באמת אשה יוצאת דופן. הלוואי שהיו לי התעוזה והנון-קונפורמיזם שלה. קל מאד ללמוד עליה מביתה. כל בית מספר את סיפורם של האנשים שגרים בו וזה מה שאני כל כך אוהבת בעיצוב פנים. הרי בלי האופי, ניסיון החיים והחוויות שצברו דיירי הבית- הוא לא יותר מתפאורת קרטון. ולא משנה כמה מיליוני שקלים הם הוציאו על עיצובו.
:-).