מהפכות מתחילות לפעמים, לגמרי במקרה. בשנת 1934, הזדמן אלברט נמטג'ירה, אבוריג'יני בן שבט הארארנט ממרכז אוסטרליה, לתערוכת ציורי נוף, שנערכה במנזר הרמנסבורג. הוא הוקסם מרישומי צבעי-המים של הגבעות הצחיחות, שבהן חי כל חייו. ולמרות שהם צויירו בידי אמנים אירופאיים, הוא ידע שהוא יכול לצייר טוב בדיוק כמותם ואפילו יותר. אלברט למד את טכניקת הציור בצבעי מים והחל לצייר את הנוף המקומי בדרכו שלו. בזכות ציוריו המופלאים, הוא הפך לאמן האבוריג'יני הראשון, שזכה להכרה כלל לאומית ולאזרחות אוסטרלית.
בעקבות אלברט, החלו בני ארארנט נוספים לצייר ציורי נוף וזכו לכינוי "ציירי אסכולת הרמנסבורג". הם זכו להוקרה אמנותית וסללו את הדרך לאמנים אבוריג'יניים נוספים בכל רחבי היבשת ולהקמת תנועת האמנות האבוריג'ינית העכשווית.
החדשנות בגישתם של ציירי הרמנסבורג נעוצה בנקודת המבט התרבותית שלהם: הם לא ציירו את ההרים והצמחיה שסביבם כנוף גרידא, אלא כחלק מיצירי זמן החלום, מיתוס הבריאה האבוריג'יני. הם הלבישו עצים, גבעות וצמחים בכסות של רוחות קדמוניות ובציוריהם יש כמעט תמיד אוירה סוריאליסטית ומכושפת.
מייסדי האסכולה עברו לעולם החלום לפני שנים רבות. אבל עבודותיהם ואלו של ממשיכי דרכם משבט הארארנט נמכרות באתרים רבים ברשת. באתר the Hermannsburg School יש מידע וציורים רבים נוספים.
רשומות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה