כשהתחלתי להתעניין בעיצוב פנים -וזה היה ממש מזמן. אל תשאלו מתי- נמשכתי כמו כולם, לעיצובים מלוקקים. נהגתי לדפדף באדיקות בדפי הכרומו של Architectural Digest ו-Veranda והתעלפתי כל פעם מחדש למראה בונבוניירות הדקור המוקפדות, שמעצבי פנים יקרנים רקחו ללקוחותיהם המפונקים. אני קצת מתביישת להיזכר בעידן ההוא ובאמבה שהייתי. נדמה לי, שעברתי מאז עשרים גלגולי חיים. ולמען האמת, אני חוששת, שכיום אני ממוקמת בקצה השני של הסקאלה. אני מכורה לעיצובים עצמיים פשוטים ודלי תקציב, לסלונים שנאספו ברחוב ולמטבחים, שארונות המתכת שלהם נרכשו בחנויות לציוד משרדי. אני מאוהבת במגע המרושל אך היצירתי -והוא כמעט תמיד יצירתי- של דיירים, שניחנו באינטליגנציה עיצובית טבעית ובתעוזה ליצור לעצמם בית, שתפור לטעמם. לפעמים זו לא תעוזה, אלא כורח המציאות, שכופה על האנשים היקרים האלה לשדך שולחן סלוני שרוט משנות ה-70 לספת לואי מצועצעת, שנזרקה מבית ההורים. הם יודעים שאין להם ברירה אחרת, אלא להפוך את חומרי הגלם העלובים שהגרילו לנסיכים, גם אם מדובר בנסיכים מצולקים.
הנה דוגמא קלאסית: דירה ישנה עם חדר שינה בודד באיזור מישן שבסן-פרנסיסקו. ארונות המטבח נוגרו, ללא ספק, בשנות החמישים. הריהוט הוא גיבוב של פריטים ישנים ושידות שנרכשו, במקרה הטוב, בסניף מקומי של הום-דפוט. אבל גרים פה אנשים שמחים וכנים מאד. הם הלכו עם הלוק המשומש עד הסוף, צבעו את הקירות בצבעים צעקניים ויצרו גרסה אישית משלהם לסגנון ההדר-המרופט. וכן, אני אוהבת את העיצוב שלהם הרבה יותר מאשר את הבית לדוגמא של אל-דקור.
רשומות
:} אין ספק שהם עשו את המיטב אם מה שיש להם... אם כי במטבח הייתי מעדנת קצת את הווליום...
השבמחקאני חושבת שטעם ילדותי, שאוהב דברים מושלמים, הוא שלב הכרחי בתהליך ההתבגרות שלנו בכלל, ובטעם העיצובי בפרט. לא?
תודה על הפוסט,
דנה.
היי דנה,
השבמחקזו שאלה קשה ואין לי תשובה עליה. אני לא יכולה להגיד, שמי שאוהב עיצוב מושלם/ נקי הוא בהכרח בעל טעם ילדותי.
כל הטעמים טובים ונכונים. אני נטיתי עם זמן לכיוון העיצוב ה"עני". אצל מישהו אחר- יכולה להיות התפתחות הפוכה.
:-).
מתה דווקא על המטבח!! הסלון לדעתי לא ממש עובד למעט החלק של הספריה. כל הכבוד להם על האומץ בכל אופן. חג שמח.
השבמחק