הוא היה אקסטרווגנטי, מהפכני ואופנתי. ולפחות אופנתי הוא נשאר. אנדי וורהול, אמן הפופ-ארט הפרובוקטיבי, רכש את פרסומו והונו בזכות תקריבי המפורסמים והפרחים הצבעוניים שלו. בשנות ה-60 וה-70, הוא יצר שורה של הדפסי רשת צבעוניים, עם דיוקנותיהם של ידוענים כמו מרילין מונרו, ליז טיילור, אלביס פרסלי, מאו צה-טונג והמלכה אליזבת. הקלסתרונים הניאוניים, דמויי מודעות הפרסומת, אומרים הרבה על תרבות הצריכה המתועשת, המיסחור והפיכת המובילים החברתיים והפוליטיים לסחורה פר-דולר בעולם הולך ומתנכר.
כיום, חמישה עשורים לאחר מכן, המסרים הרדיקליים של וורהול כבר לא מזעזעים אף אחד. מה שנותר הוא האסתטיקה הבוטה והכמו-שטחית של ההדפסים. הם הפכו לאקססורי דקורטיבי מוביל וכך הם גם כיום. רואים אותם המון בחללים אלגנטיים, אבל הם מתאימים כמעט לכל סגנון ולכל חדר. וגם בחדר ילדים או בשירותי האורחים, הם יעוררו עניין.
הנה כמה דוגמאות מהרשת:
רשומות
הי.אנדי וורהל הוא אחד האמנים שאני מאד מעריכה, וספר עב כרס שלו סחבתי פעם מלונדון. הוא היה מהפכן, שייך לזרם מרדני שהילך בארהב בשנות ה-60, היתה לו חבורה של זמרים, אמנים בכל התחומים, והיתה לו השפעה רבה. הוא בכלל התחיל מציור של עטיפות תקליטים!! אני מקנאה במי שקנה בזמן.....
השבמחקנכון, יש במה לקנא. קראתי לא מזמן שאחת היצירות שלו עמדה להימכר (או שנמכרה) במאה מיליון דולר.
השבמחק