ישנה סוגת עיצוב פנים מוזנחת מעט, שאולי לא זוכה לחשיפה שהיא ראויה לה בסצינת הדקור. ואני מתכוונת לקטיגורית "עיצוב אמצע הדרך". אלה אותם חללים משפחתיים מרווחים, שמשופעים ברהיטים נוחים ובאביזרים אסתטיים ומשרים תחושת אמידות נינוחה. בדרך כלל, מתגוררים בהם אנשים במיטב שנותיהם, עם חשבון בנק מפנק ועם העדפות קלאסיות מנומקות, שלעולם לא יחרגו מגבול הטעם הטוב.
בני הזוג קתלין ולורנזו אוחזים בבית כזה בדיוק בלוס-אנג'לס. השניים התגוררו בעבר הלא רחוק ברומא וכיום מנהלים חנות של ריהוט אלגנטי בסגנון איטלקי. ביתם הישן והמשופץ, שבו הם גרים עם בתם ועם שני כלבים, ממזג רהיטים איטלקיים מודרניים, בסגנון אמצע המאה שעברה, אמנות וחפצי נוי, שנאספו בטיולים בעולם. זהו בית נעים לעין ומאובזר היטב. אין בו אמירה עיצובית מוגדרת, ובוודאי שלא הצהרה חדשנית, אבל קתלין ולורנזו לא מבקשים לחדש, אלא לגור בנוחיות בבית, שמעוצב לטעמם.
הצילומים נלקחו מכאן.
רשומות
אז מה זה אומר עלי שאני אוהבת את הבית?
השבמחקנעים ומחבק,בכייף הייתי נכנסת עם המישפוחה.