יום שישי, 10 בינואר 2014

הבית של פייר וז'יל בפאריס.


יש לי היום יום הולדת. גדלתי בעשור. אני לא מתכוונת למכור לכן סיפורים על מסיבת הפתעה ועל כרטיס טיסה לנופש חלומי בסיציליה, שממתין לי מתחת לכרית. זה לא מעציב אותי בכלל. קיטש סכריני מעולם לא היה חלק מהד.נ.א. שלי. אני מודה, שאני לא ממש מאושרת. אבא שלי נפטר לפני חצי שנה ומאז, אני מנסה להסתגל לחור השחור, שנפער לי בלב ומסרב להתאחות. המושג יום הולדת מדכדך אותי כבר מגיל חמש עשרה וכעת, כשלפי הסטטיסטיקה נותרתי עם פחות מ40% מתוחלת החיים הממוצעת, אני די מבוהלת. קו האופק קרוב מתמיד ואני חייבת להגשים את כל מה שלא הגשמתי עד עכשיו ומדובר בחוסר הספק אדיר. אז זהו, קוראות יקרות. הבנתן נכון. אני עם החיים הקטנים והמצטנעים גמרתי. מהיום, אני מתחילה לממש שאיפות בגדול. וזה לא משנה מה המינוס שיש לי בבנק וגם לא העובדה שאני כבר לא בגיל הנכון (מקסימום עשרים ושמונה) ושעדיין לא כיכבתי בשום תוכנית ריאליטי. יש לי דרייב. שעון החול שלי הולך ואוזל והגרגרים הממורמרים נשאבים לתחתית בקצב של רכבת שדים יפנית.

אני רוצה להיות כמו פייר וז'יל. זוג האמנים ההומואים, שחיים יחד כבר כמעט ארבעים שנה וידועים במיצגים המצולמים שלהם, שהסקס, הגלאם והקאמפ ניגרים מהם עד זרא (תבדקו כאן). ולא רק הצילומים שלהם נוטפי דקדנס. גם ביתם הפאריסאי הוא כזה: גדול, צבעוני, גדוש בהרמזים מיניים ובמלאכותיות מסוגננת. ואל תתנו לתפאורה המוקצנת הזו להטעות אתכן: חלל המגורים הזה איננו גיבוב סתמי של חדרים וחפצים. הוא מתוכנן בדקדקנות ולכל פריט שמאכלס אותו יש תפקיד סמלי בעולמם של פייר וז'יל. מגדל האייפל שמוצב בחלל המגורים מסמל את אהבתם לפאריס. הסופרמן הענק שחולש על שולחן הכתיבה הוא אייקון של סגידה לכוח ושלל הפסלונים והתמונות מיפן ומהודו מייצגים את המסעות שהשניים ערכו במזרח הרחוק. וגם עבודות האמנות הבוטות שלהם זורחות בכל פינה. לפייר וז'יל  אין שום כוונה להצטנע. הם חיים, עובדים ונושמים את היקום המדומיין שבנו לעצמם בעשרים אצבעות. והם הצליחו להפוך אותו למציאות נושכת. 

מזל טוב.














 






 

6 תגובות:

  1. מרגש ונוגע ללב מאוד. מזל טוב. ומאחלת לך שתגשימי את כל מה שאת רוצה.
    תמי

    השבמחק
  2. את ראשונה אצלי במעודפים,
    הרבה ענג לקרוא ולראות את הבחירות שלך,
    ברכות ואיחולים .
    טלי.

    השבמחק
  3. : ) איכשהו אני מתקשה לדמיין אותך מאמצת את הלך הרוח הזה...
    מאחלת לך הרבה מזל טוב, בלי מחשבות על כל מה שעוד צריך להספיק, אבל עם עשייה למען המטרות החשובות לך. הרבה בתים יפים, ושתמצאי דרך לזכור ולאהוב וגם לצמוח משם.
    תודה על הפוסט הזה ועל רבים אחרים.
    דנה

    השבמחק
  4. מזל טוב מעומק הלב. הבלוג שלך מאיר את יומי.

    השבמחק
  5. תודה תמי, טלי, דנה ואנונימית. עשיתן לי נעימים בנשמה...:-).

    השבמחק
  6. מזל טובבבבבבב!! סורי שרק עכשיו גיליתי, אבל לפחות גיליתי!! מאחלת לך שתצליחי לחיות בדיוק כמו שאת מבקשת לעצמך, וממש ממש מקווה שהחור יסתם. אני מכירה את המצב באמת מקרוב, ויודעת, שלעולם לעולם הזיכרונות, האהבה, הרגשות ישארו, אבל אני חושבת שהם משנים פאזה, והחור הופך למישור רגוע יותר, למשהו שאפשר לחיות איתו. זו תהייה המתנה הכי טובה לעשור החדש שאת פתחת בו, לדעתי. אז נשיקות וחיבוקים, לפחות וירטואליים <3

    השבמחק