העיצוב האיסטנבולי העכשווי מבלבל אותי לחלוטין. מצד אחד- יש שם עדכניות מלהיבה: שפע של דירות מודרניות, לופטים תעשייתיים, רהיטים ממוחזרים ורעיונות מדליקים. ומצד שני- לפעמים באותם חללי מגורים עצמם, תמצאו שימוש עודף בגווני חום, אפור ובורדו, ערבוב סגנוני מוגזם ותחושה של בוטות ואפילו גסות. מצד שלישי (כן, יש יותר משני צדדים לסיפור הזה)- אני מודעת לכך, שלא כל מה שנתפס כחסר טעם בעיניים מערביות, נתפס ככזה במשקפיים לבנטיניים. ומי קבע שהבון-טון הסקנדינבי, למשל, נכון יותר מההייפ התורכי? אף אחד.
הדירה ברובע ביוגלו מדגימה את הדילמה. הגברת הנחמדה שגרה בה, מגדירה את סגנון העיצוב שלה כרטרו. אבל המציאות קצת יותר מורכבת. זה לא ממש רטרו אלא טייק מקומי על עכשוויות עם פזילה לאורבניזם הניו-יורקי. הצבעונית איסטנבולית לחלוטין: סכימה של חום, שחור, אדמדם וחדר רחצה עם ברז מזהב וריצוף משובץ בארבעה גוונים. מעניין למדי.
רשומות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה