בפעם הבאה שאתן מתבוננות בחתול המשפחתי שלכן, תשכחו מפרווה ושפם ותתחילו לחשוב מהות. "מה שמושך אותי בבעלי חיים" אומרת אמנית הקרמיקה סוזאן הולס, "הן הנוכחות, האנרגיה והמאפיינים שלהם. אני לא מתעניינת באישיות של החיות שאני מפסלת, אבל תוך כדי מרדף אחרי מה שאני כן מחפשת, הן גם מקבלות אישיות משלהן ונראות משעשעות. לעיתים, יותר משעשעות ממה שרציתי". הולס הבריטית פיתחה אובססיה לחיות עוד בילדותה: "תמיד בחופשות ביקשתי ללכת לגני חיות ולמוזיאוני טבע". בבגרותה, הפכה לפסלת מוערכת של בעלי חיים מקרמיקה וחימר. ליצירותיה -כמעט כולן חיות בית ומשק- יש איכות מיוחדת משלהן, סוג של "אמת חייתית" אישית. הן מלאות חיים, מצחיקות ובעלות דעה. אפשר כמעט לשמוע אותן חושבות בקול רם.
עוד מידע עבודתה של סוזאן הולס תמצאו באתר שלה ובסרטון הזה.
רשומות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה