שלושים וחמש שנים עברו, מאז עזב יזהר פטקין את ישראל לטובת האחות הגדולה והתפוח האדום שלה. ארצות הברית היטיבה איתו: הוא הפך לצייר ופסל ידוע, שעבודותיו המונומנטליות והמורכבות מוצגות במוזיאונים. גם ביתו הענק באיסט-וילג' של ניו-יורק, כיכב בספר עיצוב אחד לפחות. ועדיין, כפי שגילו אנשי המגזין New York Social Diary, שהגיעו לראיין אותו, הוא נותר ישיר ופשוט הבעה, בדרך כה ישראלית וכה לא אמריקנית.
ביתו הגדול, רב החדרים ובעל החצר הפנימית של פטקין היה בעברו בית ספר. חלק מהחלל משמש כסטודיו לעבודות גדולות המימדים שהוא יוצר ומפסל וחלקו האחר -שגם ממנו לא נעדרות יצירותיו של בעל הבית- משמש למגורים. החלל הביתי מעניק פרשנות אישית ותיאטרלית לסטייל ההדר המרופט: קירות ורהיטים צבעוניים, חפצים ישנים וזולים ותחושת סגפנות, לצד פריטים מרהיבים כמו מנורת הזכוכית הרב-צבעונית, שחלקיה הם שאריות מפסל זכוכית גדול שפטקין יצר. חלל המגורים והעבודה הזה, כמוהו כבעליו: מקורי, יצירתי, נועז, סקרן, כוחני, אך בדרכו שלו גם צנוע ופשוט עד כאב. וכמה שהוא מרתק!
רשומות
ממכר במוזריותו, הייתי רוצה להכנס ולעשות סיור איטי במשך יום שלם.
השבמחקהיי אנונימית,
השבמחקצודקת לגמרי...זה בית שאפשר לגור בו חודש שלם ולא להשתעמם. התעוזה היא שם המשחק כאן.
:-).
בודאי לא להשתעמם כי הכול ממש מרתק אך להיות בחלל המיוחד הזה מדי יום יכול להיות מעייף מציף וחסר שלווה. הכול כול הזמן קורה.....
השבמחק