כשהיינו ילדים
שיחקנו בחולות על שפת המים הכחולים.
איבדנו דלי של פח וכף של פח
עמם צנחה, נשרה דמעת ילדות
של ילד מתייפח.
דבר לא עוד...
דבר לא עוד.
(מילים: אורי אסף).
וכיום, דליי הפח הישנים והצבעוניים הם פריטי אספנות אמריקניים (בעיקר), שמחיריהם ממריאים לעיתים, למאות דולרים. תלוי בגיל, בבית החרושת שבו הם יוצרו (היו כמה וכמה כאלה בארצות הברית של ראשית המאה ה-20) ובנדירות. וזה מובן מאד לנוכח חינם הרב, הפטינה והזכרונות המתוקים שהם נושאים איתם. הם גם די שימושיים ככלי נוי ואיחסון ונראים מצוין, כשהם מקובצים על מדפים ושידות. השוק מוצף ברפליקות חדשות וזולות. אבל רפליקה היא אף פעם לא הדבר האמיתי.
רשומות
יש פה כמה מקסימים. תודה,
השבמחקתמי