לא כל בית רוצה להיות שמח. לבתים, כמו לאנשים, יש אופי משלהם וממש כמו אנשים הם אוגרים זכרונות ומושפעים מסביבתם. וגם למי שגרים בבתים יש חלק נכבד בעיצוב אישיותם. דירתו הישנה של פטריק בשכונת ויליאמסבורג בברוקלין, זכתה בדייר בעל רגישות אמנותית והיסטורית יוצאת דופן.
"אני אמן וצלם וסניגור נלהב של המיחזור העירוני ורפורמת הבריאות." מספר פטריק לשוכרים הפוטנציאליים של דירתו, באתר airbnb . "אני השוער הטוב ביותר שתפגשו ויש לי ידע היסטורי ותרבותי, שכמוהו לא תמצאו במדריכי הטיולים. רק תשאלו".
דירתו של פטריק מוכיחה, שיש לדבריו כיסוי. חדר האורחים חף אמנם מכל מגע אישי, אולם שאר חדרי הדירה מלאי אופי: חלל המגורים מאובזר ברהיטים ובציורים ישנים ומעוצב בסגנון קודר מעט, שמזכיר מאד את העיצוב העירוני האמריקני משנות ה-30 וה-40 של המאה שעברה. הוא נראה כלקוח מאחד מציורי הבדידות האורבנית של אדוארד הופר. פטריק שימר גם את אופיו המקורי של המטבח, עם ארונותיו הישנים והטפט הפרחוני בשחור לבן. אך הוא הוסיף לו מעט עדכניות בצילומים העכשווים שתולים על המקרר והקירות. חדרון הרחצה והשירותים, שבנוי בתוך המטבח, צבוע בכחול עז עם כיור צדף ופוסטר וינטאייג'י של מאו צה טונג.
זה איננו חלל ביתי שגרתי. זהו בית שמכוון את מי ששוהים בו לתחושה אחרת, מורכבת, עמוקה ולא בהכרח אופטימית. תחושה שנוגעת ברבדים תרבותיים, בזמנים שחלפו ובשאלות על מהות החיים בעיר הגדולה, שרלוונטיות היום יותר מתמיד.
רשומות
מאוד אוהבת (חוץ מאת הקירות הכחולים באמבטיה...) נכון שהדירה של מארי המתוקה מלמעלה משדרת שמחה ועליזות שזאת לא, אבל היא גם לא מדכדכת או קודרת בכלל.
השבמחק:)
סתיו
אוי הספה, הספה נפלאה!!!
השבמחקהיי ציפי,
השבמחקמסכימה. ובכלל, זאת דירה מאד מעניינת, לדעתי.
:-).