הדרמות האמיתיות לא מתרחשות בטלנובלות, אלא בחיי היומיום. ולא תמיד מדובר בפרידות קורעות לב של אוהבים מיוסרים. לפעמים מדובר במבטים של שני זרים מוחלטים, שמצטלבים לשניה ברחוב לפני שיאבדו זה לזה לנצח. תיעוד חיי הרחוב קוסם לצלמים רבים, כי שם כידוע, פועמים החיים האמיתיים וכל מה שצריך בכדי ללכוד אותם הוא עין בוחנת ומצלמה נאמנה.
ולרי טיטייבסקי עובד כצלם פרילאנסר מזה עשרים ושלוש שנים וכבר תיעד במהלך הקריירה שלו את הפינות הנידחות ביותר של הפדרציה הרוסית. הוא צילם מחנות צבא וכפרים, בתי סוהר לנשים ובתי חולים לילדים וגם תושבים מקומיים במונגוליה ובצ'צ'ניה. אבל יותר מכל הוא אוהב לצלם את החיים הרוחשים ברחובות העיר הסיבירית נובוסיבירסק. צילומיו החדים, רובם בשחור לבן, מנציחים שניות חולפות מחיי העוברים ושבים. לפעמים, מדובר במבט חודר של אשה בתחנת אוטובוס או בילדים שמקפצים מעל גדר חיה בפארק מוזנח. לעיתים התוצאה הדרמטית נוצרת על ידי המצלמה, שלוכדת מראה חמקמק של זרים במדרגות הרכבת התחתית. וכל צילום הוא פיסת חיים קטנה ורוטטת, שנצרבת בנשמה.
בבלוג של ולרי טיטייבסקי תמצאו תמונות רבות נוספות. צילומים של חיי רחוב מרחבי העולם תמצאו באתר המשובח streetphers
רשומות
הי שילה,
השבמחקכתבת מאוד מרגש.
הפוסט הזה הזכיר לי מה שאמר אלתרמן: "אלמלא הייתי אדם, הייתי רןצה להיות רחוב".
מירה
מירה,
השבמחקתופתעי לקרוא שגם תשובתך ריגשה אותי. זה כל כך נכון. הרחוב הוא לב החיים ואם רק פוקחים עיניים, רואים שם כל כך הרבה מראות מעניינים...
:-).
תודה :)
השבמחק