כשמר הונדה וגברת קוואסאקי (שניהם נשואים לאנשים אחרים) רוצים לבלות בנעימים, הם נוסעים לאחד ממלונות האהבה הרבים, ששוכנים בעיבורי הערים היפניות. שם הם משלשלים כסף למכונה וממהרים לחדר חלומות, שבו יגשימו במשך שלוש שעות כמה פנטזיות כמוסות. יש כמובן, נאהבים יפניים ששאיפותיהם צנועות למדי. הם מסתפקים במיטה נקיה ומקלחת. אבל ישנם אחרים, שרואים בזמן הגנוב הזדמנות לחגוג על סוסי קרוסלה, לדמיין שהם גיבורי מנגה או לוחמים סמוראיים. איש-אשה ורצונם. ואת זה מספקים מלונות האהבה האקסטרווגנטיים, שמציעים ללקוחותיהם הדיסקרטיים שלל חדרים ושעשועים ביזאריים למדי. הכל במיטב התרבות העממית היפנית, שגדושה במשחקי חלל, דמויות מצוירות פעורות עיניים וחתלתולות הלו-קיטי ורדרדות, שזכו להתבגרות מואצת.
אני חייבת להודות, שחלק מהצילומים שראיתי במהלך איסוף החומר, הביכו אותי לא מעט. על הקשים שבהם ויתרתי. אבל עיצוב-פנים הוא לא רק ספות שאבי שיק מעוטרות שושנים. עיצוב פנים הוא גם חדר, שמעוצב כקרון נוסעים בחשמלית של טוקיו. והעונג שהוא מסב לדייריו הזמניים עולה פי כמה על העונג שהיה מסב להם סלון ורדרד בעיצובה של רייצ'ל אשוואל.
חלק מהצילומים לקוחים מהספר Love Hotels: The Hidden Fantasy Rooms of Japan .
רשומות
הי.זה תמיד מדהים לראות עיצובים יפנים-אין אצלם אמצע, הם הולכים עד הסוף, אבל זה גם מה שתמיד מעניין בהם, לפחות אותי.
השבמחקהיי שילה.
השבמחקבכל פעם שאני נכנסת לבלוג שלך אני מתפעלת מההשקעה ומהאהבה הגדולה שלך לעיצוב. אמנם לא תמיד הבחירות שלך מדברות אלי, אבל זה לא מוריד מההערכה העמוקה שאני חשה כלפייך.
זאת בדיוק הסיבה שאני שואלת את עצמי שוב ושוב: איך זה שאף אחד (בעצם אחת כן - ציפי לוין) לא מגיב? איך זה שאנשים נכנסים לבקר (כמוני) ולא משאירים התייחסות כלשהי? אני מרגישה עם זה לא נוח...
אם זה היה תלוי רק בי הייתי מעדיפה ש:
1) יהיו פחות תמונות בכל פוסט (אני מאבדת עניין אחרי התמונה הרביעית או החמישית... והן גם חוזרות על עצמן).
2) הנושאים המוצגים יהיו של עיצובים יותר "בגובה העיניים", של בתים פשוטים במובן הטוב של המילה, כאלו שאפשר להזדהות איתם ואולי אפילו לקחת משהו מהם הביתה... (הרבה פוסטים כאן עוסקים בעיצוב מאוד מיוחד ואומנותי. לי זה קצת קשה לעיכול).
בברכה כנה ובהערכה אמיתית.
שלום אנונימית,
השבמחקתודה על הערותייך הבונות.
לגבי חוסר התגובות- זה באמת מצער, אבל כנראה שככה זה. מהנתונים הסטטיסטיים של הבלוג, אני רואה שיש לו הרבה כניסות מדי יום מהארץ ומחו"ל גם ממקומות לא צפויים, כך שהעדר התגובות לא מצביע על מעט כניסות.
לגבי ריבוי התמונות- אני משתדלת שהתמונות לא יחזרו על עצמן. יהיה לי הרבה יותר קל לפרסם תמונה או שתיים (כמו שעושות רוב בלוגריות העיצוב בעולם), אבל אני לא מחפשת לעצמי חיים קלים. לדעתי, מגוון גדול של תמונות נותן לקוראות פרספקטיבה יותר רחבה של הנושא ויותר רעיונות.
לגבי עיצוב בגובה העיניים- אני מקפידה שכך יהיה. אם שמת לב, כמעט שאין פה עיצובים יקרים והבלוג גדוש ברעיונות לעיצוב עצמי זול. אני מפרסמת עיצובים בסגנונות שונים, כדי שיהיה מגוון רחב יותר של רעיונות עיצוביים מכל הסוגים. רוב הבתים שאני מעלה, הם פשוטים לעיצוב. לצערי, אי אפשר לרצות את כולן כל הזמן. ואני גם לא מתיימרת לקלוע לכל הטעמים והרצונות. אם תהיי יותר ספיציפית ותאמרי לי מה את מחפשת, אוכל לחפש, אם אני אחשוב שמדובר בבתים שמתאימים לרוח הבלוג. יש בתים ורעיונות שלא יכנסו לכאן, אבל תוכלי למצוא אותם בשפע בבלוגים אחרים או באתרי עיצוב ישראליים.
ושוב: תודה על ההערות.
:-).
חלק מהחדרים פה כל כך ביזארים,
השבמחקהיפנים זה עם כל כך שונה מאיתנו שקשה לי להבין.
תודה על הצצה לחדרי המיטות האלה
שלום יעל,
השבמחקאלה לא חדרים רגילים, אלא חדרים במלונות אהבה והם נועדו למטרה מסויימת. אני מניחה שחדרי השינה בבתים יפניים לא נראים ככה.